לונדון, אוקטובר 2015.

השבוע ביקרנו בתערוכה של בית האופנה שאנל בגלרייה סאצ'י בלונדון. זו לא הייתה תערוכה שגרתית במוזיאון, אלא אירוע שאורגן ומומן על ידי בית האופנה, ונערך בגלריה פרטית, השייכת למשפחת האספנים הלונדונית סאצ'י. התערוכה, mademoiselle prive, מזמינה את המבקרים להכיר את העולם של קוקו שאנל וקרל לאגרפלד. אנשי לונדון קיבלו את ההזמנה בהתלהבות (הכניסה לתערוכה חינם), ותורים ארוכים השתרכו לפני הכניסה.

חדרי התערוכה רחבי הידיים לקחו את המבקרים למסע בעקבות היצירות של גבריאל שאנל וקארל לגרפלד. קוקו שאנל סיפרה בקולה על מחרוזת הפנינים המפורסמת, בחלל מינימליסטי מצויר בשחור ולבן. הבושם שאנל 5 פורק למרכיביו במיכלים ענקיים שנפתחו ונסגרו מעצמם. בגדי הערב המעודנים והמפוארים הוצגו על נורות ניאון זוהרות שיצרו דרמה אבל גם סינוורו את המבקרים. הגן הצרפתי האהוב על קוקו שאנל, ובו מבוכי ערוגות ירוקות נבנה בחלל לבן ומינימליסטי. סלבריטאים המצולמים על ידי צלמי-על עיטרו את הקירות. שמלות הקטיפה מקושטות ביהלומים, בעיצוב קרל לגרפלד, מילאו את האולמות.

כל אלה שימשו כתפאורה מהודרת במיוחד לצילומי סלפי. המבקרים הביטו בתערוכה דרך עדשת המצלמה והקשיבו להסברים הנלווים באפליקציה המיוחדת שנוצרה לתערוכה. האם הטכנולוגיה מקרבת אותנו אל העולם או דווקא מרחיקה? דרך עדשת הטלפון, המרחק הופך הרגל, ואנחנו כבר לא שמים לב אליו. במה אנו מתבוננים? האם יש בתערוכה יותר מסגידה מאורגנת למותג אופנה מפורסם שהצליח בשני העשורים האחרונים להמציא עצמו מחדש אחרי שנים של דעיכה ושעמום?

כמובן, ההישגים העיצוביים של בית האופנה שאנל מרשימים ומעוררי השתאות. אך לא בטוח שהתערוכה הצליחה להיות יותר מחגיגה אלגנטית של המותג. בניגוד לתערוכות מחקריות, של מוזיאונים מובילים כמו ויקטוריה ואלברט או המטרופוליטן בניו יורק, פה המטרה לא הייתה ללמד משהו חדש על היצירה של שאנל, אלא פשוט לשמוח בהצלחת בית האופנה, ומדי פעם לחלץ מהמבקרים איזה 'וואו' נרגש. נדמה ששאנל התקנאו בארמני שיצר לעצמו מוזיאון פרטי באווירה דומה (גם אם יותר קפואה ומינימליסטית) במילאנו. גם הצרפתים רצו להראות עד כמה האופנה שלהם מרהיבה. במידת מה, זה הצליח. אבל מעבר לפרופגנדה החביבה, בית האופנה שאנל נותר מרוחק, ולכן גם מנותק תרבותית, ממבקרי התערוכה.

המקום היחיד בו נשבר קיר הריחוק, והסמרטפון חזר לרגע אל הכיס, היה סדנאות היצירה בקומה העליונה. ילדים ומבוגרים ישבו אל שולחנות לבנים וניסו את ידם ברקמת חרוזים, ריקוע, חריזה, ושזירת נוצות, בהשראת בעלי המלאכה המוכשרים שמעטרים את בגדי הערב של שאנל ביד אמן. הסדנאות איפשרו למבקרים להבין דרך הידיים את הייחודיות יוצאת הדופן של בגדי הערב של שאנל, שאינם רק נוצצים או אלגנטיים, אלא נולדו מתוך מסורות ארוכות שנים של יצירה אמיתית ועיקשת.

צילום: שאנל, ואור רוזנבוים.