מסע בין אוכל לאופנה (1)

העיסוק הקדחתני במזון סובב עולם. בעידן הגלובלי האוכל ניבט אלינו מכל תוכנית טלוויזיה מקומית ובינלאומית. הרשתות החברתיות מלאות במתכונים לעייפה והשפים ממוצבים כאלילי העידן המודרני. לאחרונה, ההתלהבות אף גברה כשהמזון והתזונה נבחרו לנושאים של תערוכת אקספו 2015 (עליה כתבנו כאן) המתקיימת במילנו עד הסתיו הקרוב.

לדעתנו לא קשה למצוא את הקשר בין שני העולמות הכי מדוברים: ״המזון״ שאנו אוכלים וה״אופנה״ שאנו לובשים. גם פה וגם שם יש שפע טרנדים, הרבה יחצ״נות, ומעט חומר גלם איכותי.

חזרנו לארכיון שלנו כדי לגלות מה חשבנו בעבר על הקשר בין אופנה ואוכל. גילינו שכבר בשנות התשעים, אילנה בחרה להציג את אוסף הסתיו בקטלוג המבוסס על אמירות של נשים בשעת מדידת בגדים, מול המראה בסטודיו שלנו בתל אביב. יש משפטים טיפוסיים שחוזרים על עצמם שוב ושוב כשנשים מודדות בגדים, בין אם הן רזות, מלאות, גבוהות או נמוכות. המשפט השכיח ביותר הוא ״הבגד הזה משמין אותי!״ הגישה הזו נותרה חלק אינטגרלי מחיי הנשים גם היום, אחרי יותר מעשרים שנה. למרות שאז התייחסנו למשפט הזה בהומור, נראה לנו שצריך לחזור ולשאול את עצמינו (ואת הלקוחות ונשים בכלל) האם זה הקריטריון הכי חשוב בקניית בגד?  והאם מישהי באמת מאמינה שהבגד יכול להשמין? האם אנחנו חייבות בהכרח לבחור בבגד שיגרום לנו להראות (או להרגיש) רזות, ולאו דווקא בבגד שמתאים לסגנון שלנו, לאופן החיים שלנו ולאישיות? למה נשים ממשיכות להאדיר את המראה הרזה כנחשק במיוחד, ולמה אנשי הפרסום והאופנה מטפחים את האשליה הזו?

"זה משמין אותי" מתוך קטלוג אילנה אפרתי 1997-8

"זה משמין אותי" מתוך קטלוג אילנה אפרתי 1997-8

בעינינו, קמפיינים שגורמים לנשים להרגיש חוסר שביעות רצון מעצמן ומגופן לא תורמים לתעשיית האופנה והבגדים. גם ככה, הפקות אופנה טומנות בחובן אלמנט של אשליה: צוות שלם של בעלי מקצוע, מאפרים, צלמים, תאורנים, סטייליסטים ועוזרים עובדים קשה כדי שהדוגמנים יראו במיטבם. היופי אינו הישג אישי של הדוגמנים לבדם.

דווקא בשנים האחרונות יש יותר ביקורת כלפי קמפיינים המראים דוגמניות אנורקסיות. בצרפת אף עבר חוק האוסר על העסקתן של נשים רזות וחולניות בקמפיינים פרסומיים. אולי זו תוצאה של מודעות פמיניסטית חזקה יותר, שמקבלת תמיכה חיובית ברשתות החבריות. ואולי דווקא התרבות הקולינרית המתחזקת, המהללת את הבשלנים וחובבי האוכל המשובח, נותנת מקום לגיטימי גם למי שאינו רזה במיוחד? אנשים אוכלים ונהנים כי החברה המערבית (ברובה) נהנית משפע של אוכל. האוכל הוא מהות תרבות החיים הטובים, בידור יצירתי וגם שיא המפגש החברתי. האוכל הוא חוויה רב חושית נחשקת.

בעינינו, הקשר בין האופנה והאוכל הוא תחושת הסיפוק והשמחה. אנחנו לא מתייסרות בגלל שהמראה שלנו לא תואם את סטנדרט היופי האווילי שהציבו לנו אנשים זרים. גם האוכל צריך להעניק הנאה במידה, בלי עודף או מחסור. בחום הקיץ חשוב לנו במיוחד לבחור בבגדים ובמזון באיכות גבוהה, כדי להרגיש טוב ולהראות טוב גם בלחות ובשרב. אנחנו אוכלות סלט טרי מהגינה שלנו, או פירות קרירים ומרעננים ולובשות חולצות פשתן אווריריות וחצאיות משי דקיקות.

השבוע בחרנו לציין את שיאו של הקיץ ושפע אוצרות המזון שהוא מביא אל צלחתנו בפוסט ייחודי של ״איורי אופנה״ של אילנה. במקום לחפש השראה בפרסומות או בתצוגות האופנה, החלטנו למצוא רעיונות בגן הירק. במקום דוגמנית דקיקה ומסוגננת, כנהוג באיור אופנה כפי שמלמדים בבתי הספר לעיצוב, אילנה בחרה לאייר אופנה בעזרת הטבע: ירקות, עלים, ופרחי ירקות המבשילים עכשיו בגן הירק שלנו באיטליה.veggie fashion illustrations (7) veggie fashion illustrations (6) veggie fashion illustrations (4) veggie fashion illustrations (3) veggie fashion illustrations (1)veggie fashion illustrations (8)

 

11 תגובות ל-“מסע בין אוכל לאופנה (1)

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s