קיימברידג', ינואר 2015.

בסטודיו של כל צייר, באטלייה של כל מעצב אופנה ובחדרו של כל פסל מסתתרים שותפים שקטים ליצירה. הם לא מקבלים משכורת, אבל לא מתלוננים. הם לא זוכים לקרדיט או לתודה. אבל בלעדיהם היצירה הייתה קשה הרבה יותר. השבוע יצאנו למסע לגילוי השותפים השקטים האלה. נסענו לקיימברידג', שעה קלה ברכבת מלונדון, אל מוזיאון פיטצוויליאם (Fitzwilliam) , אחד המוזיאונים החשובים באנגליה. התערוכה במוזיאון חושפת את ההיסטוריה העשירה של בובת המודלים, ששימשו השראה לציירים ואמנים, ועזרו להם ללמוד על גוף האדם. התערוכה מבוססת על מחקר היסטורי מקיף שמתעד באופן כרונולוגי את התפתחות הבובות במערב. בתערוכה גם בובות משחק לילדים, אך אלה לא במוקד העניין. דווקא הבובות המקצועיות, השימושיות והפרקטיות מקבלות פה את מלוא תשומת הלב.

הבובות האלו נועדו לחקות את בני האדם. לעיתים קרובות, לאנשים לא היה רצון או כוח לשבת ימים ושבועות כמודל לצייר או פסל. לכן, האמנים הסתייעו בבובות האלה, שנוצרו על ידי בעלי מלאכה מומחים. הבובות היו עשויות מעץ, מבד וממתכת, וגופן חיקה את האנטומיה האנושית, את הפרופורציות, את המפרקים והיציבה של בני האדם (לא תמיד זה היה חיקוי מדויק או אמין במיוחד). לעיתים אלה היו בובות קטנות, מיניאטורות. אך בובות רבות היו בגודל טבעי, בעלות פנים והבעה אנושית. הבובות האלו, שמעמידות פנים אנושיות מאוד, מעוררות לפעמים מין אימה ופחד בלתי מוסברים, שנובעים אולי מטשטוש הגבולות בין הטבעי למזוייף.

Wax bust by Pierre Imans, 1910s–20s

Unknown maker (French, 19th century), Lay figure, ‘Child no. 98’, mid-19th century

ספר בפאלה רויאל, פאריז

בובות בצלם אנוש הן חלק משמעותי מעבודת היומיום של מעצבי האופנה והחייטים. בכל חלון ראווה יש בובת תצוגה, אבל לעיתים רחוקות אנו משקיעים בה תשומת לב, היא משמשת רק גוף אילם להציג את הבגדים. אך גם הבובות הן חלק מהאופנה. פרופורציות הגוף שלהן משתנות בהתאם לרוח הזמנים: לעיתים המותן צרה ולעיתים הישבן בולט, גם גודל החזה השתנה עם השנים. גם בובות החייטים לא היו אחידות במידותיהן, עד המאה ה-19, אז החלו לתת לבובות חזות ריאליסטית וטבעית ככל שניתן. טכנולוגיות חדשניות של הנדסה גויסו לשיפור בובות החייטים, וגם ליצירת בובות נוי ומשחק יפות יותר ו"אמיתיות" יותר. גם תומס אדיסון התגייס למשימה, ויצר בובה מדברת, שבתוכה מעיין תקליט שהשמיע הקלטה של ילדה מזמרת, מפלאי הטכנולוגיה החדשנית ביותר.

Edison’s Phonographic Doll, 1890–1900

nknown maker (British, mid-18th century), Fashion doll with costume and accessories,

למרות שנדמה שהבובות האלה הן רק אמצעי טכני, יש אמנים שהחליטו להעניק להן את הבמה המרכזית. הצלם הסוריאליסטי מאן ריי תיעד בובות בסדרת צילומים אמנותית, וגם ציירים כמו סזאן, פוסן, ודגה ציירו את הבובות שלהם, אולי בניסיון להבין את המסתורין שמאחורי ה"אנשים" המלאכותיים האלה.

Portrait of Henri Michel, by Dega

Reposing, by Alan Beeton

Georges Moreau de Tours (1848–1901), Les Fascinées de la Charité (Patients in a State of Fascination at La Charité Hospital,

התערוכה חושפת את מאחורי הקלעים של היצירה האמנותית, מציגה את הכלים שעוזרים לאמן להבין יותר טוב את האדם, ובדרך חושפת גם את האיכות המרשימה של בובות המודל והתצוגה של פעם. מבובות פשוטות וסטטיות, בעלי המלאכה הצליחו ליצור מבני גוף משוכללים יותר ששיחזרו את תנועת המפרקים האנושית. הדוגמניות השקטות של העבר היו יצירות אמנות של ממש.

José María Sert (1874–1945), Photographic study for The Triumphs of Humanity,

Wilhelm Trübner (1851–1917), Studio Interior, 1888

Farmer in the Studio, by von Rustige

התערוכה תנדוד בראשון באפריל למוזיאון בורדל בפאריז (עליו כבר כתבנו פה בעבר).