קיימברידג', ינואר 2015.
בסטודיו של כל צייר, באטלייה של כל מעצב אופנה ובחדרו של כל פסל מסתתרים שותפים שקטים ליצירה. הם לא מקבלים משכורת, אבל לא מתלוננים. הם לא זוכים לקרדיט או לתודה. אבל בלעדיהם היצירה הייתה קשה הרבה יותר. השבוע יצאנו למסע לגילוי השותפים השקטים האלה. נסענו לקיימברידג', שעה קלה ברכבת מלונדון, אל מוזיאון פיטצוויליאם (Fitzwilliam) , אחד המוזיאונים החשובים באנגליה. התערוכה במוזיאון חושפת את ההיסטוריה העשירה של בובת המודלים, ששימשו השראה לציירים ואמנים, ועזרו להם ללמוד על גוף האדם. התערוכה מבוססת על מחקר היסטורי מקיף שמתעד באופן כרונולוגי את התפתחות הבובות במערב. בתערוכה גם בובות משחק לילדים, אך אלה לא במוקד העניין. דווקא הבובות המקצועיות, השימושיות והפרקטיות מקבלות פה את מלוא תשומת הלב.
הבובות האלו נועדו לחקות את בני האדם. לעיתים קרובות, לאנשים לא היה רצון או כוח לשבת ימים ושבועות כמודל לצייר או פסל. לכן, האמנים הסתייעו בבובות האלה, שנוצרו על ידי בעלי מלאכה מומחים. הבובות היו עשויות מעץ, מבד וממתכת, וגופן חיקה את האנטומיה האנושית, את הפרופורציות, את המפרקים והיציבה של בני האדם (לא תמיד זה היה חיקוי מדויק או אמין במיוחד). לעיתים אלה היו בובות קטנות, מיניאטורות. אך בובות רבות היו בגודל טבעי, בעלות פנים והבעה אנושית. הבובות האלו, שמעמידות פנים אנושיות מאוד, מעוררות לפעמים מין אימה ופחד בלתי מוסברים, שנובעים אולי מטשטוש הגבולות בין הטבעי למזוייף.
בובות בצלם אנוש הן חלק משמעותי מעבודת היומיום של מעצבי האופנה והחייטים. בכל חלון ראווה יש בובת תצוגה, אבל לעיתים רחוקות אנו משקיעים בה תשומת לב, היא משמשת רק גוף אילם להציג את הבגדים. אך גם הבובות הן חלק מהאופנה. פרופורציות הגוף שלהן משתנות בהתאם לרוח הזמנים: לעיתים המותן צרה ולעיתים הישבן בולט, גם גודל החזה השתנה עם השנים. גם בובות החייטים לא היו אחידות במידותיהן, עד המאה ה-19, אז החלו לתת לבובות חזות ריאליסטית וטבעית ככל שניתן. טכנולוגיות חדשניות של הנדסה גויסו לשיפור בובות החייטים, וגם ליצירת בובות נוי ומשחק יפות יותר ו"אמיתיות" יותר. גם תומס אדיסון התגייס למשימה, ויצר בובה מדברת, שבתוכה מעיין תקליט שהשמיע הקלטה של ילדה מזמרת, מפלאי הטכנולוגיה החדשנית ביותר.
למרות שנדמה שהבובות האלה הן רק אמצעי טכני, יש אמנים שהחליטו להעניק להן את הבמה המרכזית. הצלם הסוריאליסטי מאן ריי תיעד בובות בסדרת צילומים אמנותית, וגם ציירים כמו סזאן, פוסן, ודגה ציירו את הבובות שלהם, אולי בניסיון להבין את המסתורין שמאחורי ה"אנשים" המלאכותיים האלה.

Georges Moreau de Tours (1848–1901), Les Fascinées de la Charité (Patients in a State of Fascination at La Charité Hospital,
התערוכה חושפת את מאחורי הקלעים של היצירה האמנותית, מציגה את הכלים שעוזרים לאמן להבין יותר טוב את האדם, ובדרך חושפת גם את האיכות המרשימה של בובות המודל והתצוגה של פעם. מבובות פשוטות וסטטיות, בעלי המלאכה הצליחו ליצור מבני גוף משוכללים יותר ששיחזרו את תנועת המפרקים האנושית. הדוגמניות השקטות של העבר היו יצירות אמנות של ממש.
התערוכה תנדוד בראשון באפריל למוזיאון בורדל בפאריז (עליו כבר כתבנו פה בעבר).
לאילנה וד"ר אור, שלום ותודה רבה על כתבה מעניינת, מושכת ומסקרנת כל כך. נדמה לי שבמקומותינו איש לא נגע בנושא הזה (שהוא [אני מעיזה לומר] במהותו כל כך אירופי) אולי מפני שאנחנו פה בישראל החדשה, נטולי היסטוריה "אמיתית". יש הרגשה שמה שהבאתן לכאן הוא רק הקצף שמתחתיו רוחשים בגדול חיים מלאכותיים ועם זאת אמיתיים (מעין unseen worlds) וכמו שאמרתן "…מעוררות לפעמים מין אימה ופחד בלתי מוסברים, שנובעים אולי מטשטוש הגבולות בין הטבעי למזוייף". ובנוסף זה אכן גם מסע בזמן לעֶבֶר העבר המדומיין או האמיתי. יש פה חומרים מהם עשויים חלומות ואיתם תחושות של כיסופים לבלתי ידוע; מרתפים ועליות גג. גם הצילומים שצירפתן נפלאים. כל זה מצמרר ומענג ובהחלט מעניק השראה. תודה רבה
אהבתיאהבתי
תודה מיכל, אנחנו שמחות שהמאמר עורר מחשבה.
אהבתיאהבתי
לאילנה ואור המקסימות ניהנתי מכול מילה וכול שורה הכתבה מדהימה אשמח לשמוע אם יש לכם עוד צילומים של הבובות מתוך המקום ,,,,,,ולצרף אותם לאוסף שלי בסטודיו להמשך עבודה המסע מעבר לזמן מעורר רגשות וזיכרונות נראה לי שאני טסה לפריז לראות את החערוכה ,,,,,,,,,,,,,חיבוק
אהבתיאהבתי
תודה ברכה היקרה, שמחנו על התגובה. אלה כל הצילומים שיש לנו, אבל תוכלי לראות עוד באתר המוזיאון ( יש לינק בכתבה שלנו). תהני!
אהבתיאהבתי