איסטנבול, דצמבר 2014.

בסוף דצמבר החורף הגיע לאיסטנבול. פתיתי שלג רכים עפים ברוח ומקפיאים את הפנים. אני מכסה את הראש בכובע המעיל שלי ונאבקת במטריה שלא תתהפך ברוח. מסביבנו הנשים העטויות כיסויי ראש צבעוניים מוסיפות עליזות לנוף החורף האפרורי ומגינות על ראשן מהרוח הקרה. כאן הן משתלבות באופן טבעי בתפאורת הרחוב ובקו הרקיע המפורסם של העיר המרובה כיפות וצריחי מסגדים.

מאז שנת 2013, כאשר הממשלה החזירה את המנהג המסורתי ואישרה לנשים לעטות כיסויי ראש גם במשרדי ממשלה ואוניברסיטאות, כאילו נפלה החוליה האחרונה ברפורמת קוד הלבוש החילוני של אתאטורכ, מנהיג טורכיה המודרנית. אתאטורכ קיווה להפוך את טורקיה למדינה מודרנית בהשראת מדינות הלאום האירופאיות, ולכן בידל את הדת מהמדינה, גם באופן סימבולי. בין יתר הרפורמות שהנהיג (כמו כתיבת השפה התורכית באותיות לטיניות ולא ערביות), בשנת 1925 אתאטורכ אימץ לבוש האירופאי, כובע פנמה וחליפת צמר אפורה, וביטל את הלבוש המוסלמי המקובל, שכלל תרבוש וגלימה בסגנון עותומני.

לנשים לא נקבעו קודים ללבוש, אך לבוש דתי נחשב מוקצה בזירה הציבורית החילונית. באופן טבעי הדבר גרם להדרת נשים דתיות מהמגזר הציבורי. כעת, תחת שלטונו של ארדואן, הדברים משתנים. למרות שאנחנו רואים לרוב את הלבוש המוסלמי לנשים כמגבלה שמצרה את צעדי הנשים, בטורקיה התרשמנו שבעיני הציבור החזרת הלבוש המוסלמי לרחוב היא צעד ליברלי שמגביר את נוכחות הנשים הצעירות העוטות כיסויי ראש ואף כיסויי גוף מלאים.

באיסטנבול, כיסוי הראש של הנשים נבלע בהמולה הויזואלית של העיר. לעומת זאת, במרכזי הערים באירופה, ברחובות רומא, פריס ולונדון נשים מוסלמיות בולטות ושונות על רקע הרחוב ובגדי רוב העוברים ושבים. אלו שנוהגות לכסות את ראשן במטפחות ראש כהות או צבעוניות, מושכות אליהן יותר תשומת לב מנשים הלבושות באופן חושפני. במיוחד בולטות נשים עטויות hijab או niqab המעוררות עניין ולפעמים אף התנגדות, עד כדי חקיקה נגד כיסויי גוף מלאים בצרפת. באירופה אולי מדובר בסוג של הצהרה ורצון לבידול ולהגדרה אישית וחברתית, ואולי, בעיני אנשים מסוימים, אף בפרובוקציה. שלינה ליט, Shalina Litt מוסלמית בריטית כותבת שבעיניה הכיסוי הוא בחירה מודעת לבטא אמונה דתית וצניעות. אך בעיניה בריטים לא מוסלמים מגיבים בעוינות ואף בתוקפנות.

בכל מקרה כיסויי ראש נשי לא נתפס כעניין תמים במערב. בתקשורת המערבית וגם בבתי הדין לזכויות אדם הלבוש המוסלמי מעורר ויכוחים רבים. יש מי שרואים בכיסוי הגוף לאישה חלק מזכויות האדם שלה, ויש מי שדווקא רואים בכך פגיעה בחירותה ובעצמאותה.

בטורקיה למעלה משמונים מיליון תושבים, מהם 95% מוסלמים. כיסוי הראש הנשי הוא חלק מהותי מהלבוש, וגם אלמנט אופנתי וטרנדי. הנשים המבוגרות עוטות לראשן מטפחות צבעוניות בטעם שאפשר להגדיר כמיושן או סתמי, ואילו  הנשים הצעירות והאלגנטיות עטויות ממחטות ממותגות מבתי אופנה כמו לואי ויטון הצרפתי או ברברי הבריטי.

לבושן הנשי המוקפד והמחויט כמעט קורא תיגר עד שעולה על הדעת שנוצרת כאן מין מהפכה שקטה של נשים. בניגוד לציפיות האירופאיות שהנשים הטורקיות ישתחררו מהדת ויהפכו מערביות, הן בוחרות דווקא לכסות את עצמן כדי להדגיש את נוכחותן, בין אם בכיסויי ראש ועד כיסוי מוחלט של הפנים.

לכיסויי הראש כמו לכל טרנד אופנתי יש כמובן את ההיבט הכלכלי והמסחרי. בביקורינו בבזאר הגדול וברחובות היורדים ממנו אל הבוספורוס, ראינו תנועה ערה של קונות המחפשות את המטפחות שיהלמו אותן. הן ממששות את טיב הבדים, איכות הטקסטיל, הדוגמאות המודפסות או הארוגות. קילומטרים של חנויות ובהן מקופלים אין ספור בדים מסוגים שונים ממתינים לקונות המודרניות המבקשות להתכסות בצניעות ולתת פנים חדשות לטורקיה המודרנית.

צילומי רחוב באיסטנבול דצמבר 2014 אילנה אפרתי