סאלנטו, 2014.

פוליה (Puglia) חבל ארץ הממוקם ברצועת החוף הדרומית מזרחית של איטליה, זוכה לאחרונה לתשומת הלב של תעשיית התיירות העולמית.

חלפו שנים מאז ביקורנו האחרון בחבל הארץ המנומנם, וכשחזרנו לשם בקיץ הזה גילינו התעוררות והתפתחות. בעקב של המגף האיטלקי, בין שני ימים (האדריאטי והיוני) משתרע איזור מבודד המרוחק ממרכז המדינה וסובל מבעיות של חוסר פיתוח, משליטת אירגון מאפיה חזק  בשם Sacra Corona Unita , וכצפוי גם מעוני ושעור אבטלה גבוה.

למצבו המיושן של חבל פוליה יש לא מעט חסרונות, אך גם כמה יתרונות. ״קיפאון הפיתוח המודרני״ דילג במידת מה על האזור והשאיר חלקים ממנו לא מלוטשים מידי, יותר אותנטיים ופחות תעשייתים וממוסחרים מאזורים אחרים באיטליה. היתרון הזה תורם לעידוד התיירים לגלות מקומות חדשים אחרי שביקרו כבר אינספור פעמים בטוסקנה המוכרת לעייפה.

מושל המחוז הנמרץ ניקי ונדולה, הומוסקסואל מוצהר ושמאלני (דמות יוצאת דופן בנוף הפוליטי של איטליה השמרנית) תרם רבות למיתוג המחודש של פוליה ואחראי לבום התיירותי הנוכחי. בזכותו, אם נדבר במונחים אופנתיים, מי שאוהב טרנדים יסמן ווי ליד המילה פוליה.

התייר המפונק המטייל במחוז ירגיש בפערים הניכרים ברמת שירותי התיירות בין האזורים והערים, אך בתמורה יזכה לגור בטרולי המפורסמים מהפוסטרים של פוליה. הטרולו Trullo  הוא בית אבן  פרימטיבי שנבנה בשדות, בעל גג בצורת קונוס מחודד ומסויד בלבן. הטרולי אופיינים לאזור המזרחי של פוליה. אפשר גם ללון בחוות חקלאיות משוחזרות, masserie השוכנות בלב מטעי זיתים מהעתיקים ביותר באיטליה. בין שדות ומטעי זיתים, פוליה עשירה בחופים ארוכים עם מפרצים מבודדים בהם המים צלולים וכחולים. במרכזי הערים העתיקות נשתמרה ארכיטקטורה ברוקית מרשימה ייחודית לדרום איטליה, הבנויה מהאבן המקומית הבהירה שמקורה בעיר הפולייזית trani

גם בתוך פולייה עצמה יש איזורים ומחוזות שונים, וכל אחד מתאפיין בסגנון אחר. בביקורינו הנוכחי התמקדנו באיזור דרום מרכז החבל, הנקרא סלנטו. כאן ניכרים שרידי עברה הקוסמופוליטי של פוליה שהייתה תחנת מעבר חשובה למהגרים וכובשים שהגיעו ממסופוטמיה, יוון, רומא, טורקיה, צרפת או מעולם האיסלאם. האופי הרב תרבותי נותר זכר להיסטוריה העשירה של פוליה גם אחרי שהחבל נשכח והפך לפרובינציה ענייה. בקרבת בירת המחוז Lecce, איזור greco salentina מנוקד בעיירות קטנות המחברות באופן יוצא דופן בין תרבות איטליה ויוון. את סגנון החים היווני הביאו לפה מהגרים יוונים בעת העתיקה אחרי נפילת האימפריה הביזנטית. התושבים שימרו במהלך דורות רבים את השפה והתרבות היונית, עד המצאת הטלוויזיה שהפיצה את השפה האיטלקית וביטלה את השפות והדיאלקטים העתיקים האופייניים לחבלים השונים של איטליה.

גילינו פער חריף ביותר בין הארכיטקטורה, האסתטיקה והאיכות של מה שהורישו הדורות הקודמים לאיטלקים לעומת הבניה הדלה וחסרת התכנון של העידן המודרני. הבניינים החדשים נבנו תוך פגיעה בנופים היפים, מרכזי הקניות המודרניים  עתירי שלטים ופרסומות שמזכירים ממש את האוטוסטרדות הכי מכוערות באמריקה. החדשנות המכוערת של ההווה צורמת במיוחד לצד היופי העשיר של העבר.

במרכז העיר העתיקה לצ'ה די היה בהתזת חול על האבן שבה נבנו הכנסיות היפיפיות כדי לגלות את הפרטים המושקעים וחומרי הגלם האיכותיים. באבן הבהירה נחצבו עמודים, מדרגות, חלונות, גמלונים וכל אותם פרטים היוצרים ארכיטקטורה כפי שלמדנו בביאנלה של ונציה (כתבנו על זה פה).

לנוכח כל היופי הזה עולה תהיה איך יראו המבנים שאנחנו נוריש לדורות הבאים אחרינו. האם אפשר יהיה להוריש ולשמר את הקניון? האם כדאי יהיה לנקות ולחדש את גורדי השחקים הבנויים מזכוכית שאנו כל כך גאים בהם היום? האם הארכיטקטים הכוכבים של ימינו מתייחסים אל האור, אל האנרגיה או אל החלל באותו כבוד של האדריכלים הקדמונים, שבנו מבנים קרירים ומאווררים בימים בהם לא היה מזגן מרכזי או הסקה לווסת את הטמפרטורות בחדרים. כשתהיו בטארנטו ביום חם, היכנסו בצהרי היום לכנסיה גבוהת התקרה, תשכחו לרגע את העניין הדתי, שבו בשקט וספגו את האוויר הקריר, ואז אולי תבינו.

צילומים: אילנה אפרתי 2014©