מאז 1882 רכבת האוריינט אקספרס מובילה את עשירי אירופה למסע  של תענוגות וגילויים במזרח המסתורי. הרכבת נודעה לא רק ככלי תחבורה יעיל ומהיר, אלא בעיקר כסמל של דור של אירופאים אמידים ומשכילים המחפשים השראה, הנאה וריגושים מפנקים בערים האקזוטיות של המזרח הקרוב. המזרח ותושביו היו תפאורה נחשקת לחופשה אירופית, שכן התנאים בהם טיילו הנוסעים שמרו את הסטנדרטים הגבוהים להם היו מורגלים בחייהם בלונדון, פאריז או בריסל. כך הפכה האוריינט אקספרס לחופשה האולטימטיבית לאנשי עידן האימפריות, שרצו לראות עולם בנוחות, בלי לוותר על ערכי הציביליזציה המערביים.

השבוע ביקרנו בתערוכה מרתקת המביאה את עולמה האגדי של הרכבת הכי מפורסמת. התערוכה מתקיימת במבנה המרשים של מכון העולם הערבי בפריס, ששווה ביקור בזכות עיצובו המרהיב. התערוכה מצליחה להעביר למבקרים את התחושה האמיתית של נסיעה באוריינט אקספרס, ובלבד שהמבקרים יודעים צרפתית, שכן אף מילה אינה מתורגמת לאנגלית.

ברחבה שלפני המבנה הוצבו מספר קרונות של הרכבת, והקהל הוזמן לטעום מעט מחוית הפינוק האלגנטית שהייתה מנת חלקם של נוסעי העולם הקודם. באולמות התערוכה הוצג העולם העשיר של תעשיית המסעות, שכלל מעצבי ארגזי מסע יוקרתיים (כפי שתיארנו פה בפוסט על התערוכה של ארגזי המסע שייצר בית לואי ויטון ההיסטורי בפריס) מהנדסי רכבות, בוני הקרונות ומעצבי הפנים אשר עיצבו תאים ספוני עץ מעוטרים במלאכת מחשבת של טובי אומני סגנון ״הארט דקו״ הטרנדי.

מלצרים מקצועיים הגישו מנות מעודנות בכלי הפורצלן מעודנים בקרונות מסעדה מרופדים באריגי ז'קרד משי יוקרתיים שסופקו על ידי מיטב יצרני הטקסטיל של ליון וקומו. על הבדים הוטמע סמל הרכבת המפורסם, שהפך למוטיב עיצובי.

מפות רבות מציגות את מסלולי הנסיעה השונים, שעברו לעיתים דרך ארצות שהן כיום "מחוץ לתחום" טיולי היוקרה, כמו סוריה או עירק. מסלול אחר חצה את ארץ ישראל או אל עריש ועזה אל הפירמידות מצרים.ברקע הוצגו סרטים עתיקים מארכיון האחים לומייר, בהם ניתן לראות בין השאר את נופי ירושלים העותומנית במאה התשע עשרה.

לאיסטנבול יש נוכחות משמעותית במסע, כגשר בין מערב למזרח. בעיר, כפי שנשקפת בעיני במטיילים האירופאיים, בולטים נופי מסגדיה המרשימים, הבזאר, סוחרי הרחוב הלבושים במגוון תלבושות המערבבות בין התרבויות, חליפות עם תרבושים גלביות ותלבושות מסורתיות מוסלמיות רקומות. חווית הנסיעה באוריינט אקספרס השפיעה על סופרים כמו אגטה כריסטי שכתבה את הספר המפורסם שהנציח את המסע אל המזרח כחוויה אריסטוקרטית אירופאית מכוננת.

מאהל תיירותי בחברון

מסע לפלשתינה

החפצים שמוצגים בתערוכה מספרים לא רק על הרכבת אלא על תקופה בה החברה והתרבות האירופאית נפתחה למזרח בשיאו של עידן הקולוניאליזם. הרכבת קירבה את העולם המסתורי של המזרח אל מי שיכלו להרשות לעצמם מסעות תענוגות שכאלו, מלווים לא רק בהדוניזם אלא גם בלימוד מעמיק של תרבות המקום דרך מדריכי הטיולים הראשונים.

האוריינט אקספרס איפשרה למטיילים העשירים לגלות את קסם המזרח מוגנים בתוך עולם הנוחות המוכר להם, כאילו לא יצאו מעולם מהקלאב הלונדוני או הטרקלין הפריזאי הנעים. הם נחשפו אמנם ליופי ולאסתטיקה המקומיים, אבל התעניינו בעיקר בארכיאולוגיה, בעולם העתיק, ובתרבות ההיסטורית של המזרח ולא בחיים המקומיים. המסע באוריינט אקספרס יצר אשליה של גילוי המזרח, אך כמובן בגרסה מעודנת, מרוככת, ורחוקה מהאמת. בעינינו, תושבות המזרח הקרוב, החלום המזרחי שמציעה האוריינט אקספרס הוא מפתה אך גם הרסני: למראית עין, ערי המזרח נדמות כארץ קסומה ומסתורית, שהמתרחש בה מושך את העין אך לא לגמרי מובן. הרכבת קירבה בין המערב למזרח הקרוב, אך שימרה את המרחק המנטלי בין התרבויות, ויצרה בועת פאר אירופית בלבנט שמנעה דיאלוג אמיתי בין התרבויות השונות, ואולי הבנה משמעותית של השוני והדימיון ביניהן.

התערוכה עשויה היטב, וכוללת גם אתר אינטרנט מרהיב (בצרפתית) המתאר בסרטי וידאו את המסע באוריינט אקספרס מנקודת מבטו של הכרטיסן. שווה צפייה.
http://www.il-etait-une-fois-orient-express.imarabe.org/

התערוכה מוצגת עד סוף אוגוסט, לפרטים בקרו באתר המוזיאון כאן.