לכל אספן יש את הרגע הראשון שבו התחיל המסע היחודי שלו. השבוע תיארה בפנינו ענת את הרגע בו נבט בה חיידק האספנות. אי שם בשנות השמונים, כאשר התגוררה בלונדון ונהגה לשוטט להנאתה בשווקי עתיקות, מצאה זוג אגרטלי זכוכית קטנים ומצוירים שמשכו את תשומת ליבה. קניה אקראית של פריט מסוגנן, שהסתבר בדיעבד כדוגמא מעודנת לסגנון האר נובו, הייתה נקודת הפתיחה לאוסף שהפך למסע גילויים חובק עולם, רצוף הרפתקאות ומלא סיפורים אישיים, מחקרים פרטיים והרבה הנאה וסיפוק. בביתה המטופח שבשכונת נווה צדק שוכן אוסף מרשים של חפצי אומנות שאספה עם בן זוגה. האוסף מתמקד בסגנון אמנותי אחד שמצא חן בעיני שני האספנים, האר נובו Art Nouveau שהיה נפוץ בתחילת המאה העשרים בערי אירופה. הגילוי המעניין של השניים הוא עולם האר דקו שמסתתר דווקא בארצות אמריקה הלטינית וטורקיה, לשם הגיע עם מהגרים מארצות אירופה.

כבר ביקרנו בעבר על מוזיאונים במתחבאים בבתים של אספנים בפריז, איטליה או לונדון, ולכן שמחנו לגלות מוזיאון בייתי בתל אביב, ובו אוצר של חפצים מסוגננים מעשה אומן שלא מוחבאים מאחורי תיבות זכוכית כמו במוזיאונים רשמיים אלא מפוזרים בחדרים השונים באופן נונשלנטי ואינטימי המזמין את האורח להתקרב ואולי גם לגעת, לשאול שאלות ולשמוע את הסיפורים האישים של בעלת הבית. החפצים עברו עבודת רסטורציה יקרה, שמעניקה להם ערך מוזיאלי ממש.

לכל אחד מהחפצים יש סיפור מפתיע המתאר את המסע, שלעיתים נמשך שנים, ממקום מושבו המקורי לבית בנווה צדק. לפעמים פרטי הסיפור התגלו רק בדיעבד, כששנים אחרי קניית החפץ מתברר ערכו האמנותי האמיתי. במקרים אחרים, כמו צמד של פוסטר ואגרטל קרמיקה המונחים זה לצד זה, זוג החפצים המשלימים נקנו בהפרש של שנים רבות ובמקומות שונים בעולם, ורק לאחר מכן הסתבר שנוצרו על ידי אמנים מאותה משפחה.

למרות האחידות הסגנונית של חלק ניכר מהאוסף, התוצאה היא קוסמופוליטית ביותר. דלתות הכניסה העשויות ברזל מעוטר ומפותל הובאו מטורקיה, מבית עתיק שננטש ונשכח. הכיסאות המרופדים שבמבואה הגיעו דווקא ממרכז אירופה, מבית מלאכתו של רב אמן מפורסם. אריחי קרמיקה מעוטרים בדוגמת פרחים מסוגננת ואופיינת אשר נקנו בבואנוס איירס שבארגנטינה מחפים את קיר המטבח שמארונותיו מציצים גם כלי פורצלן של אמנית קרמיקה אנגלית.

רבים מאמני האר נובו ניסו ליצור מראה טוטאלי, דמוקרטי וזמין לא רק לעשירים. לכן פריטי האוסף מעניקים תמונה רחבה של הסגנון המעוטר שנולד עם עידן התעשיה והיה גשר אסתטי בין המאה התשע עשרה למאה העשרים. פיתוחי עץ ועלים, נערות ארוכות גוף ונוגות מבט, פרחים ופירות גיאומטריים יוצרים מראה מקושט אך הרמוני, מעוטר ולא מוגזם. יופיו של הבית-מוזיאון הוא בביתיות של העיצוב והמבנה, המזמינים לשבת על הכורסא העתיקה, לעלעל בספר מתכונים מצויר מתחילת המאה וללגום קפה בכלי חרסינה גיאומטריים, ולצאת למסע קוסמופוליטי בעקבות האר נובו.

כל הצילומים צולמו בביתם של ענת ויוסי מי-דן, על ידי אילנה אפרתי. כל הזכויות שמורות 2014.