העיר תל אביב שטופה באור. הבתים הבהירים מחזירים את אור השמש הזוהר והרחובות מלאים ברק מעוור עיניים. בעודנו עובדות על אוסף האביב החדש, וצבעיו המעודנים והורדרדים עדיין בדמיוננו, יצאנו את הרחובות הזוהרים בשמש להפסקת מנוחה. טיילנו ברחוב ביאליק, והופתענו לראות שדווקא ביתו של הצייר ראובן רובין מתחבא מהאור תחת ענפי עצים המאפילים עליו. בבית הצנוע באחד הרחובות היפים בעיר, הצייר רובין יצר עשרות ציורים המתעדים את החיים בארץ מאז שנות העשרים ועד מותו ב-76. רובין היגר לפלשתינה פעמיים. לראשונה כסטודנט לאמנות בשנת 1912, ושוב חזר אחרי עשור של לימודים ונדודים בפאריז, איטליה וארצות הברית. הציורים שלו מביעים עין חדה, ותפישה חדשה של החיים בארץ, חיים שטופי אור וצבע, יצירה וקושי.

ראובן רובין, בית ליד הים, 1925-1923, שמן על בד, אוסף פרטי, ניו יורק

הציורים של רובין מחפשים לראות את השונה, האקזוטי והמקומי בנופי הארץ. הוא חיפש דמויות 'צבעוניות' כמו סופי הבוכרית או צמד הערבים היושבים על האדמה, שביטאו בעיניו את הייחוד של הארץ, את הפלורליזם שבה, את מגוון האנשים, הצבעים והתרבויות. לרוב אנחנו מחפשים בציוריו של רובין את החלוצים או את הפועלים שעיבדו ופיתחו את נופי הארץ הבתוליים. אבל אנחנו ראינו בציוריו דווקא מידה רבה של קבלת השונה, של מרחב מחייה ובו אנשים מכל העולם ומכל הדתות, וכולם נראים כחלק אינטגרלי מהנוף, כולם זוהרים בשמש העזה. ערבים, בוכרים, רומנים, כחולי עיניים ושחורי עור, כולם חלק מהחיים הצבעוניים בתל אביב. בעינינו זה הדימוי הנכון של תל אביב, כעולם קוסמופוליטי המאגד אנשים בני כל הדתות והתרבויות והצבעים. הבגדים גם משחקים פה תפקיד. השמלה הירקרקה השקופה מכסה וחושפת את גופה השחום של סופי הבוכרית. מוכרי הירקות לובשים בגדים קלילים המתאימים לחום התל אביבי, בגווני ורוד וחאקי עדינים. בגדי המקום, שהיו מקובלים על המקומיים, הם חלק משמעותי מהעולם הויזואלי של רובין. מאחורי האנשים, הים מנצנץ בין הבתים הנאים כמו בעיירת חוף בריווירה, הבטחה לפסטורליות שנעלמה.

ראובן רובין, מוכרי הירקות, 1923,שמן על בד, אוסף הפניקס, חברה לביטוח בעמ

ראובן רובין, המאורשים, 1929, שמן על בד, אוסף מוזיאון בית ראובן

ראובן רובין, סופי הבוכרית, 1926-1924, שמן על בד, אוסף בית ראובן, עיזבון אדגר כהן, ארהב

החודש מוצגת במוזיאון רובין תערוכה יפה במיוחד המקבילה בין ציוריו של האמן לבין צילומים של ארץ ישראל מאותה תקופה. זו כמובן הזדמנות לגלות איך נראתה תל אביב בתחילת המאה הקודמת, איך התלבשו אנשיה ונשיה, ואיך רחובותיה צמחו מהחולות. חלק מהצילומים מתארים גם נופים מירושלים, או צפת, אך האווירה ששורה בהם משדרת את ימי הפשטות והעבודה של טרום המדינה. אך מלבד האתוס החלוצי, יפה לראות גם איך העושר התרבותי, הדתי, החברתי שמשתקף מהצילומים בשחור לבן מצא צבעים נפלאים בציורים של רובין. בין בצילומים לציורים, גילינו מחדש את תל אביב המוכרת, והתאהבנו ביופי שהיה בימיה הראשונים.

צלם לא ידוע, מרים ושמואל פרל על גג מלון הרצליה, צפת, עם הר מירון ברקע 1946, באדיבות ארכיון התמונות יד בן-צבי, אוסף נפתלי פרל

משה אשכנזי, נערה, (כנראה מאזור מחנה יהודה), ירושלים 1932, אוסף משפחת אשכנזי באמצעות מינהל קהילתי לב העיר ירושלים

משה אשכנזי, נערה (כנראה מאזור נחלאות), ירושלים, 1932 באדיבות ארכיון התמונות יד יצחק בן-צבי אוסף משפחת אשכנזי באמצעות מינהל קהילתי לב ירושלים

צלם לא ידוע, סלילת רחוב בתל-אביב תחת עצי שקמים , שנות ה-20 של המאה ה-20, באדיבות ארכיון התמונות יד בן-צבי, אוסף זאב וילנאי

סדנת האמן המקורית, מוזיאון בית ראובן, תל אביב

הצילומים באדיבות מוזיאון בית ראוכן רובין, תל אביב.