מסע אל אמנות כמחאה פמיניסטית

לונדון 2014

השבוע יצאנו למסע לונדוני בעקבות אישה יוצאת דופן מברלין. חנה הוך הייתה חלק מקבוצת דאדא הברלינאית בתחילת המאה העשרים, שהניעה את האוונגרד האמנותי המודרניסטי בין המלחמות. אך רוב הסיכויים ששמה לא מוכר היום אלא להיסטוריונים וחוקרי אמנות. במידה רבה, היא חיה את האוונגרד גם בחייה הפרטיים ולא רק באמנות, ואולי הבחירות שעשתה היו קצת קיצוניות מדי גם עבור האמנים הבוהמייניים של ברלין. היא הייתה פמיניסטית מוצהרת, חיה עם גברים אך גם עם נשים, דגלה בזכות הנשים על גופן, ובחופש לבצע הפלות. בתספורת קצרה ולבוש מחויט וגברי, היא התריסה נגד הממסד, אך גם נגד האמנים האוונגרדיים הדאדאיסטים, שהיו מוכנים לשבור רק חלק מהחוקים, לא את אלה הקשורים ביחסים בין נשים וגברים.

"Aus einem ethnographischen Museum"

"Aus einem ethnographischen Museum", (From an ethnographic museum) 1929

בעינינו, הוך ראויה לתשומת לב כדמות ייחודית בנוף החברתי, אך גם בזכות האמנות שלה. היא הייתה בין ממציאי הפוטומונטאז', אמנות הגזירה והחיבור של צילומים לכדי יצירה אחת. כיום אפשר לומר שאנחנו בעצם חיים בעידן הפוטומונטאז'. גזירה והדבקה של דימויים היא עניין שבשגרה, פעולה שנעלמת מהעין שלנו. "אמני פוטומונטאז'" בימינו משתמשים בתוכנות כמו פוטושופ, המעלימות את המגע הידני ויוצרות אשליה של אחידות ושלמות. אולי בגלל הקלות והזמינות של עיבוד התמונות, היום פוטומונטאז' לא זוכה לתשומת לב רבה.

Image-1

Fur ein Fest gemacht (Made for a party) 1936

אך הוך נהגה להשתמש במספרים ודבק, ועקבות ידיה הקפדניות ניכרו ביצירה הסופית והעניקו לה חום. היא נהגה לעיין בירחוני נשים ואופנה, בעיתונים יומיים ובמגזינים מקצועיים, ולאסוף דימויים שנראו לה בעלי משמעות. אך המשמעות האמיתית ניתנה להם בקולאז' שיצרה, שהביע לרוב מחאה אירונית נגד ה'חיפצון' של הגוף הנשי, נגד צביעות הפוליטיקאים, ונגד תרבות הצריכה הריקנית.

Image 5

Flucht (flight) 1931

אחד המוצגים המעניינים בתערוכה הוא ספר המסעות של הוך. אחרי שביקרה במוזיאון אתנוגרפי, היא החלה לאסוף דימויים וצילומים מכל העולם, וכאלה המציגים שבטים נידחים, תרבויות רחוקות. אוסף הצילומים הזה מוצג באלבום שלה, שנראה כמו ספר השראה למסעות, ולגילויים חדשים.

בעידן העכשווי, הרווי בעומס דימויים ויזואליים המכבידים עלינו ומטביעים אותנו בים של תמונות, כתבות, מילים וסרטים, הקולאז' של הוך נראה רלוונטי מתמיד. הניסיון שלה לעשות סדר בבלגן נראה דרוש, ואולי אפילו הכרחי כיום, כשאנחנו מוקפים בכל כך הרבה תמונות שמאבדות אט אט ממשמעותן. דווקא המגע האישי של הוך נתן להן משמעות חדשה, גם אם אפשר לראות את החיבורים ואת הקווים. המטרה שלה לא הייתה ליצור אשליה של חיבור, אלא דווקא להראות את הניגודים והאבסורד בין חלקי הפאזל.

Image-2

Aus einem ethnographiscen Museum (from an Ethnographic museum) 1930

במלחמת העולם השנייה היא ירדה למחתרת. לאמנית אנרכיסטית ובי-סקסואלית כמו הוך, ברלין הנאצית לא הייתה מקום בטוח. בשנת 1945 היא חזרה לפעול, והחלה ליצור קולאז'ים מופשטים יותר, המשלבים טקסטורות וצבעים. היא המשיכה להציג את יצירותיה, אך האמנות פנתה לכיוון אחר, והאוונגרד של שנות העשרים כבר לא נראה חדשני כל כך. בעינינו, דווקא היום, החזרה לפוטומונטאז' ידני נראית כאופציה מעניינת לומר אמירה אישית על העולם, ועל האופן בו העיתונות מציגה אותו. הביקורת של הוך על עולם הפרסום, על התדמית הריקנית של נשים במגזינים, על השוביניזם והצביעות בחברה, נשמעת היום נוקבת ורלבנטית מתמיד.

Image-4

Rohrfeder Collage (Reed Pen Collage), 1922

Image 8

Um einen roten Mund (Around a Red Mouth) 1967

Image 9

Kleine Sonne (little sun) 1969

התערוכה מוצגת בגלריה Whitechapel בלונדון עד ה-23 במרס.

3 תגובות ל-“מסע אל אמנות כמחאה פמיניסטית

  1. תערוכה מרתקת, חנה הוך הקדימה את זמנה באישיותה החזקה ודעותיה. ציורים מעניינים וקולז׳ים מדויקים. המלצה מצוינת בעת ביקור קצרצר בלונדון.

    אהבתי

  2. היי אור,היי אילנה…
    מסבה שאינה ברורה לי אינני מצליחה להכנס לאופציה של תגובות …תודה עבור השתוף
    במסע המרתק הזה…
    ממש עושה לי חשק לקפוץ ללונדון….

    אהבתי

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s