מה ההבדל בין בגדים לתחפושת? קל לזהות את הפונקציה הפרקטית של הבגדים. אך האם הם משמשים גם כמסכה להסתרה ולהחלפת זהות? המסכה נועדה לעזור 'להעמיד פנים' ולהפוך ברגע למישהו אחר.

גם הבגדים יכולים לשחק משחק דומה, ולא רק על במת התיאטרון או בקרנבל. בעידן המודרני, בו הוזלו מחירי הבגדים באופן כה גורף עד כדי שינוי ההיסטוריה של הלבוש המערבי, נדמה לנו שבחירת וקניית בגדים היא פעולה פשוטה ודמוקרטית מאי פעם. יש חופש כמעט אבסולוטי לבחור את הסגנון ואת המראה הרצויים . רוב סגנונות הלבוש זמינים היום לכל כיס בזכות רשתות האופנה המתרגמות טרנדים עולמיים למוצרים נגישים לקהל הרחב. אחת התוצאות של התהליכים האלה היא התחלופה המהירה של הבגדים בארון. חלפו הימים בהם נשים רכשו ז'קט צמר איכותי אחד, תפור לפי מידותיהן, במחשבה שישמש אותן בעשר השנים הבאות. הצרכן המודרני יכול – ורוצה – לקנות ולזרוק בגדים בקצב מהיר וחסר דאגות.

לחומרי הגלם יש משמעות מועטה בעולם הצרכנות העכשווי – אם הבגד מתפורר אפשר בקלות ובזול להחליפו בחדש. אך תופעת לוואי מתבקשת היא הקושי לפתח אמירה או סגנון לבוש אישי, או אפילו לבנות זהות אישית באמצעות הלבוש. הביגוד הזול מפתה להסתחרר בסחרחורת של שינויי מתמיד, קלילות ארעית הנעה עם הזרם הכללי, הגלובלי, אל עבר הטרנד הבא. ממש כמו החלפת תלבושות בתיאטרון. אין ספק שהצורך להחליף את המלתחה מדי שנה טוב לעסקים, מניע את הכלכלה, ומזרים כספים לתאגידים הגלובליים.  מנגנונים מתוחכמים נוצרו כדי לעודד את הצרכנים להמשיך בפרץ הצרכנות, לחנך את האנשים לבלות את שעות הפנאי במרכזי קניות, ולברור בין אינספור בגדים בחנויות כתחליף לטיול בחיק הטבע.

אך אולי עידן הצרכנות הנוכחי עוזר לאנשים לשמר איזה אופי של נעורים? צעירים נוטים לנסות דברים רבים לשם ההתנסות, הסקרנות וחווית הלמידה. כך גם בבגדים, אנשים מנסים סגנונות וגזרות עד שהם מגלים מה הם באמת אוהבים, מה מתאים לגוף ולאורח החיים .

בעינינו, הבעיה העיקרית בסגנון קנה-היום-זרוק-מחר היא שאנשים מפסידים הזדמנות לגלות משהו עלעצמם דרך חווית הלבוש. התהליך ארוך-הטווח של גילוי ופיתוח הסגנון האישי עומד מול אתגר הלבוש המהיר, המשתנה והדינמי. הרכישה המתמדת של דברים חדשים לא מאפשרת את הפריבילגיה לקחת את זמן 'ההבשלה'. אמנם מדובר בתופעה צרכנית יחסית חדשה, וקשה להעריך את ההיבטים התרבותיים שלה, אך בעינינו ניכרים הבלבול וחוסר שביעות הרצון של הצרכנים מעצם הקנייה הרפטיטיבית. התוצאה הבולטת ביותר לעין במבט לרחוב המקומי היא הנטייה 'ללכת על בטוח' וללבוש ג׳ינס וטי-שרט לסוגיהם השונים. אמנם עין מיומנת יכולה להבחין באיכותם הדלה של חומרי הגלם, אך לרוב לובשי הג'ינס זוכים לתגובות חיוביות מהסביבה. למרות זאת, נדמה לנו שזו תופעה המעידה על חוסר בטחון, ואולי גם על חוסר הבנת הפוטנציאל התרבותי והאישי של הבגדים. מצד אחד, הבגדים יכולים להסתיר זהות ולהפוך את הלובש בקלות לחלק מההמון, לדמות בלתי מובחנת בקהל המתלבשים העולמי. מצד שני, הבגדים יכולים לספק את הצורך האנושי של ביטוי זהות אישית, ולהעניק אפשרות לצאת למסע ארוך שנים לגילוי ובניית הזהות העצמית בעולם.

השבוע פגשנו בפתיחת תערוכה בירושלים את צמד האמנים גיל ומוטי. הלבוש שבחרו נועד לבטא את הזהות שלהם כחלק מזוג, ולא כשני יחידים. בכל פעם הם בוחרים בגדים אחרים, לרוב זמינים ואופנתיים. הם מושפעים אולי מצמד האמנים הבריטים גילברט וג'ורג', שבנו לעצמם מוניטין אמנותי על בסיס, בין היתר, בחירות הלבוש האקסצנטריות והתואמות שלהם. גילברט וג'ורג' הבריטים בחרו ללבוש בגדים מחויטים, רשמיים ושמרנים, גיל ומוטי לובשים בגדים המזוהים עם הרחוב הישראלי. החליפות של גילברט וג'ורג' הן בעיניהם כרטיס כניסה להשתלבות בחברה, וגם דחייה של המראה 'המקובל' של האמן הבוהמייני. האם הבגדים שהם לובשים משדרים בחירה אישית, או אולי דווקא מביעים אמירה על הטרנדיות האופנתית שמשכפלת את הצרכנים ומבטלת את האינדיבידואליות? האם זו תחפושת המסתירה, או אולי דווקא חושפת, את האופי של הלובשים?