קארין צור

להפתעתנו, בביאנלה השביעית לקרמיקה ישראלית  המוצגת במוזיאון ארץ ישראל ניתן לחוש  היטב את רכות חומרי הטקסטיל. במבחר העבודות של אמני הקרמיקה המציגים בתערוכה גילינו ״עקבות  טקסטילים״ מאד דומיננטיים. מבעד ליציבות החמר השרוף בתנור חשמל אפשר כמעט למשש את טקסטורת הבדים. מענין לעקוב ב״מבט טקסטילי" אחרי הדרכים השונות בהן בחרו אמני הקרמיקה לבטא את נושא התערוכה ״חומר זוכר״ . הם יצרו דימויים השאולים מעולם הטקסטיל, תפירה, רקמה, ואפילו דימויי  גזרות קרטון גזורות מחמר. הדיאלוג בין העולמות המנוגדים לכאורה מיצר מתח מעורר מחשבה, שמהדהד נושאים המעסיקים אותנו ועליהם כתבנו  כאן ״במסעות בגרדרובה״. זיכרונות התפירה הביתית, מלאכות יד, רקמה, גובלן, אריגה, חומרי גלם טבעיים, היסטוריית הלבוש ועוד. הקרמיקאים המציגים השנה מתרחקים מהתמודדות עם ה״שימושיות״ של הכלים או המוצרים השייכים לעולם החומר שלהם. הם מביעים רעיונות וזיכרונות באמצעות החימר והופכים את החפץ השימושי לפריט אמנות לכל דבר.

קארין צור, גזרות קרמיקה כמחווה לאופנת שנות השישים

רינה פלג, 'חלולים מחלחלים' מיצב המדמה נול אריגה

ראינו הרבה נוסטלגיה לזמנים אחרים, אישיים וקולקטיביים, בטקסטים המלווים את העבודות.  אך גם ללא עיון בטקסט, העבודות מדברות ומספרות את סיפורי המשפחה והילדות של האמנים השזורים וארוגים ב״בד הקרמי״. הסיפורים יוצרים אריג המכיל את היסטוריית חברת המהגרים  שבנתה את ישראל. העיסוק בתפירה, רקמה, חומרי טקסטיל ואריגה הופך לאלמנט המשותף כמעט לכל ארצות מהם הגיעו העולים. אלמנט התפירה ניכר באופן בולט בעבודות הקרמיקה. אולי הבחירה לעסוק בתפירה ובטקסטיל דרך הקרמיקה היא ביטויי לניכור  ודלות חומרי הגלם הטקסטילים, בעידן המאופיין בעיקר באנונימיות של חברת הצריכה המודרנית ותאגידי האופנה הגלובלית, שהפקיעו את הטקסטיל והתפירה מחיק המשפחה האינטימי  אל הקניון המנוכר.

שרוולים תפוחים מקרמיקה, ניצה יופה, 'סובבוני'

לורי גולדשטיין proper dress

לורי גולדשטיין, proper dress

ענת נגב, דפוס נבטי

כוכבית בן עזרא גולדנברג, 'שימורים'

רונן ימין, כבר אין לי עיניים לרקום

כלי קרמיקה ובו 'עננת' סיבי כותנה

נוגה מלאכי

נוגה מלאכי, אחיזה בזיכרון

צילומים: אילנה אפרתי

הביאנלה השביעית לקרמיקה ישראלית במוזיאון ארץ ישראל בתל אביב עד 10 לנובמבר 2013.