מה הכוח של העיצוב האיטלקי?

כרזה מקורית מתוך אתר פיאט

ג'ון לויד, עיתונאי ה'פייננשייל טיימס', כתב אתמול בעיתון שאיטליה היא ללא ספק אחת המדינות בעלות ה'כוח "רך" הרב ביותר בעולם: חשבו על האוכל, האופנה, המוזיקה, התרבות, ההיסטוריה, היופי הטבעי. לדעתו, קשה לפתור את הסתירות הברורות בין ההשפעה התרבותית של איטליה על העולם כולו, ובין הכשל הפוליטי של המדינה מאז היווסדה לפני מאה וחמישים שנה.

העיצוב האיטלקי מעורר השראה

גם אם אנחנו לא בהכרח מסכימות עם הניתוח של לויד, אין ספק שאיטליה היא מקור להשפעה תרבותית חשובה מאוד, בתחומים מגוונים, גם אם לא תמיד האיטלקים מקבלים קרדיט על יצירתם. הרעיון הזה עלה במחשבתנו לא רק אחרי קריאת המאמר, אלא בעיקר אחרי הביקור בפתיחת התערוכה של רון ארד במוזיאון חולון השבוע. בתערוכה, ארד הציג וריאציות על אייקון העיצוב הנודע, המכונית המיתולוגית של פיאט, '500'. ארד התעלל בשובבות מחויכת במכונית המוכרת: מעך, כיווץ, שחזר בעת ובנירוסטה. אך יותר מכל בעיניינו התערוכה הייתה מחווה לכוח העיצובי של המוצר המקורי, המכונית האלמותית של פיאט. קל להשתעשע במשחקים סביב המכונית, שדוהרת על הכבישים כבר משנת 1955, אבל מעטים עוצרים לרגע לחשוב ולגלות מי היו המעצבים המקוריים, מי היו אלה שיצרו את ה'אייקון' הכל כך איטלקי הזה, מי היו אלה שהשתמשו בעיצוב חכם ובטכנולוגיות חדשות כדי להוביל את איטליה לבום כלכלי ולשנות באופן רדיקלי את חיי האיטלקים שסוף סוף יכלו לרכוש מכונית פרטית ולטייל ברחבי המדינה והיבשת. לנו נדמה לפעמים שמרוב מחוות וקריצות נשכח רגע העיצוב המקורי, הכוח המניע של היצירה שהוליד מוצר – מכונית – שנותר רלוונטי מבחינה עיצובית לפחות גם אחרי חמישים שנה ויותר (ויש כאלה שעוד נוסעים במכונית הצ'ינקווצ'נטו המקורית שלהם!)

המודל של ה 500 המקורית, משנת 1956, נוצר על ידי דאנטה ג'יאקוזה, ומוצג בתערוכה בחולון

מסע היסטורי אל ה-500

יצאנו למסע בטורינו, עיר שחוגגת ונושמת את פיאט גם היום. מפעל הלינגוטו של פיאט בלב העיר, (שעל הגג שלו נערכו נסיעות המבחן של המכוניות החדשות) הוא מעבדת היצירה של מעצבי פיאט, מפעל פרטי בבעלות משפחת אניילי, שניהל מאז ומעולם קשרים קרובים מאוד עם השלטון. לכן, קל להבין כיצד בתחילת שנות השלושים, כשמוסוליני הגה את הרעיון ליצור מכונית זולה ועממית, אנשי המפעל הקדישו את תשומת ליבם למימוש החזון. ה '500' המקורית נולדה בשנת 1936. זו הייתה מכונית זולה, מהירה וקלה ליצור, שעלתה רק 5000 לירות. היא נקראה בפי כל 'טופולינו', או באיטלקית מיקי מאוס, כי ה'פרצוף' של האוטו היה דומה לדמות המפורסמת מסרטי וולט דיסני. זו הייתה המכונית העממית הראשונה באיטליה, נמכרו ממנה רבע מיליון יחידות, אבל האיטלקים לא היו ברובם 'נהגים', ומספר המכוניות באיטליה היה נמוך יחסית לצרפת, אנגליה וארה"ב. עם הטופולינו החלה מסורת ה-500, אבל העיצוב המיתולוגי הגיע בדגם הבא, בשנת 1957. לכן, השם המקורי של המכונית הקטנה והמפורסמת הוא '500 החדשה'.  

רון ארד, 2013, ופיאט, שנות השישים.

 מפתיע לגלות, אולי, שאת העיצוב המקורי ל-500 יצר בחור צעיר, מהנדס מכוניות גרמני שעבד בסניף הגרמני של פיאט אחרי המלחמה, האנס פיטר באוהוף. אמנם העיצוב שלו היה מוצלח (ומושפע מעט מהמכונית המקבילה של חברת פורש הגרמנית), אבל הטכנולוגיה לא הרשימה את האיטלקים. המהנדס דנטה ג'יאקוזה  שכלל את העיצוב ויצר את המנוע הקטן של המכונית, שהעניק לה יכולות טכניות טובות ביחס למימדיה הקטנים, וכך נולד הדגם הראשון. את האבטיפוס הראשון הוא יצר מעץ בהיר וחלקלק, שמעביר היטב את הקווים העגלגלים של המכונית.

ה-500 כובשת את העולם

אבל ההצלחה לא הייתה מיידית. אמנם המכונית הייתה זולה יחסית, שוויה היה 13 משכורות של פועל ממוצע. אבל היא לא הייתה מספיק זוהרת ומרשימה לטעמם של האיטלקים: אמנם אחרי המלחמה איטליה הייתה ענייה למדי, אבל המכוניות עדיין היו סמל סטטוס חשוב. האיטלקים רצו כרום, 'טסות' אלגנטיות על הגלגלים, מנוע חזק יותר, וגם מושב אחורי, לנסיעות עם חברים. פיאט עשו מקצה שיפורים, ולקראת סוף שנות החמישים המכונית קיבלה את הצורה, המנוע והקישוטים המוכרים. ה '500' הפכה לסמל של אלגנטיות, עיצוב והצלחה כלכלית. היא תרמה ל'בום' הכלכלי האיטלקי, וגם הפיצה את העיצוב האיטלקי ברחבי העולם. במהרה נמכרו מיליוני מכוניות. נהגו בהן פועלים, וגם עשירים שיכלו להרשות לעצמם הרבה יותר אבל רצו את העיצוב הייחודי של ה '500'.

500 מעוכה בתערוכה של רון ארד

הקסם של העיצוב שורד חצי מאה

המכונית הפכה לאייקון עיצובי, ליצירה שהיא יותר מסך חלקיה, להצהרה תרבותית שמסמלת פונקציונליות, איכות, פאר, הומור וגם דמוקרטיה להמונים, הרי כולם יכלו להרשות לעצמם 500. המוטו של המכונית היה 'לחלום לא עולה כלום', והצורה שלה נועדה לעורר סימפטיה. לאורך השנים יוצרו מגוון מודלים, מ'אמריקה' ועד 'ג'ארדיניירה', עם גג פתוח או מושבי עור, אבל הרעיון המקורי נותר בעינו, עד שהמכונית יצאה מיצור בשנת 1975. אנחנו מכירות לא מעט איטלקים שעדיין נוסעים בפיאט 500, דגם מקורי. משום מה בארץ המכוניות של פיאט אף פעם לא זכו להצלחה מסחרית. ובכל זאת מעניין שאחרי יותר מרבע מאה, ואחרי שדגם חדש כבש את הכבישים, ההצלחה האיטלקית עוד מעוררת התלהבות בקרב מעצבים ויוצרים היום. את המסע הבא שלנו, היינו רוצות לעשות ב-500!

פיאט 500 מנירוסטה, בתערוכה של רון ארד

מבקרים בפתיחת התערוכה של ארד

צילומים מהתערוכה: אילנה אפרתי