החודש ביקרנו בשתי תערוכות עיצוב פאריזאיות. למרות שאחת הייתה היסטורית, והשנייה הוקדשה למעצבים עכשוויים, היה בהן מן המשותף: שאיפה למצוא איזון בין פונקציונליות לשאר-רוח, בין מלאכת יד לעיצוב. עוד משותף לתערוכת הוא גם השאיפה להכתיר 'כוכבים' בעולם העיצוב: תערוכה אחת דרשה הכרה מאוחרת ב'כוכבת' נשכחת, ותערוכה נוספת העניקה תהילה מוזיאלית לכוכבים עכשווים. יצאנו לחקור מה עומד מאחורי תהילת כוכבי העיצוב, וכדי להבין עד כמה הסלבריטאות היא מדד להצלחה ולהישגים בעולם היצירה, האומנות והעיצוב.

בפומפידו הוצגה רטרוספקטיבה של המעצבת איילין גריי, שיחד עם לה קורבוזייה ושרלוט פריאן הגדירו מחדש את העיצוב המודרני בתחילת המאה.

גריי הייתה ממש קוסמופוליטית: נולדה באירלנד, למדה עיצוב בסלייד בלונדון, עבדה בפאריז, (גרה ברחוב בונאפרט בלב העיר) והושפעה מאמנות יפנית. בלונדון רביו אוף בוקס כתבו השבוע שגריי לא זכתה להכרה המקצועית לה הייתה ראויה, וכל הצלחותיה העיצוביות והאדריכליות נזקפו לזכותם של אחרים, כמו לה קורבוזייה שהעריץ אותה, או שותפה לעבודה ז'אן בדוביצ'י (לא ברור אם היו גם בני זוג, בנוסף לרומנים הלסביים הפומביים שלה). אין ספק שהיום שמה לא מוכר בכל בית. אבל גריי חיה חיים מלאים וארוכים, ובסרט וידאו שצולם כשהייתה בת יותר מתשעים היא נראית חיננית ומלאת אנרגיה והתלהבות מהיצירה העיצובית. כך שאולי תהילה אינה המדד היחיד להצלחה. בעינינו גריי היא דוגמא מדהימה לכוח החיים ולסיפוק שמעניקים העיצוב, היצירתיות ועבודת הכפיים. גריי סיפרה בסרט איך ביקרה בסדנא פריזאית לרהיטי לק בסגנון יפני, שהיו מאוד פופולריים בתחילת המאה, ולמדה את שיטות הייצור לפני שהחלה לעצב רהיטים שיוצרו בטכניקה הזאת. הקשר הקרוב עם חומרי הגלם היה ההשראה ליצירה בשבילה, וזה היה מסר שגם אנחנו הזדהינו איתו, כמובן. למתעניינים בחייה ועבודתה, ערוץ הטלויזיה האירי הפיק סרט תיעודי על חייה בו אפשר לצפות ביו טיוב.

התערוכה השניה, שעדיין מציגה במוזיאון לאמנות דקורטיבית ליד הלובר, מוקדשת לאחים המעצבים רונן וארוון בורולק(Ronan & Erwan Bouroullec ) שמנסים, לפי ראיון איתם בניו יורק טיימס, להציע עיצוב מינימליסטי אך פואטי.

Credit: studio Ronan et Erwan Bouroullec

מעניין שהרבה מהמוטיבים שעניינו את גריי חוזרים גם פה: פרגודים ומסכי הפרדה מודולריים עשויים חלקי עץ או לבד המשתלבים ביניהם כמו קשקשי דג, רהיטים עשויים צינורות אלומיניום ומרופדים בלבד או עור, כיסאות עץ פשוטים המזכירים ריהוט בית ספר.

כמובן שצמד האחים הצרפתיים הפכו לכוכבים בשמי העיצוב. בניגוד לאיילין גרי, הם לא נשכחו או נעלמו אלא הפכו לסלבריטאי עיצוב מוכרים ליודעי דבר ובצרפת גם לקהל הרחב. הם שואבים השראה מעולם הטבע, ורבים מהעיצובים שלהם נראים כמו אלמוגים, ענפי עץ, שריגי גפן. השימוש בחומרים מעניין, ולא חסרות יציקות פלסטיק אופנתיות. אבל דווקא הלבד והצמר החוזרים כמוטיב בעבודה שלהם היו בעינינו בחירה מעניינת שיצרה חלל חם, רך ונעים.

יחידת לבד מודולרית שמתקפלת ומשתלבת לרהיט

בתערוכה הוצגה מעיין פינת ישיבה עשויה כרי בד גדולים וגיאומטריים, מעין מרחב עצום ורך שכל מי שביקר בתערוכה השתרע עליו בשמחה. נראה שהאחים רוצים להראות שעידן המינימליזם הקר והנוקשה חלף ונעלם. אך האם הוא אי פעם היה פה באמת? התערוכה של איילין גריי מוכיחה שתמיד היו אלטרנטיבות אנושיות יותר, או אולי 'טבעיות' וחמימות, לקרירות של המינימליזם המודרני, שהיה לאגדה ומיתוס שלא בטובתו.

לסיום, לא חמקה מאיתנו המחשבה שככל שתהילתו של המעצב גדולה יותר כך מחירי יצירותיו עולים, ואולי בעצם זו הסיבה – ולא ערך יצירתי ועיצובי גדול ככל שיהיה – להכתרת כוכבי עבר והווה.

צילום: תערוכת איילין גריי קרדיט סנטר פומפידו, תערוכת בורולק קרדיט אור רוזנבוים ©