תור ארוך השתרך ביום ראשון אחר הצהרים מחוץ לבניין אבן מהודר ליד ארמון המלוכה בבריסל. קרני שמש נדירות האירו את הצעירים האלגנטיים ואת הגברות המכובדות שחיכו יותר מחצי שעה כדי להיכנס לתערוכה המדוברת של איב סן לורן. כוח המשיכה של המעצב הצרפתי, שנולד באלג'יר, עדיין חזק, חמש שנים אחרי מותו בפאריז. בשנים האחרונות, בן זוגו ושותפו לעסקים פייר ברז'ה עומד בראש קרן שמטרתה להפיץ את מורשתו של סן לורן בעולם, בין אופנה, אמנות ותרבות. הפעם מוצגת התערוכה במרכז התרבות של הבנק ING  במרכז בריסל, כחלק ממטרות הבנק להפיץ תרבות ואמנות לקהל הרחב. היום במוזיאונים וגם במרכזי התרבות הפרטיים אופנה נחשבת לאמנות. האם יש בכך הצהרה תרבותית, או פשוט קבלת העובדה שתערוכת אופנה מושכת קהל רב?

1979

1989

התערוכה בבריסל מרשימה במיוחד כי היא כוללת מבחר רב של סקיצות מקוריות שלא הוצגו עד כה. הציורים של סן לורן מתעדים את הקולקציות שעיצב לבית האופנה בראשותו משנות השישים ועד שנות השמונים. לרישומים המינימליסטיים, קו עבה בעיפרון אפור, מצורפות פיסות בדים מהם ייתפר הבגד. סדרת הרישומים האלה מייצגת את כוחו העיצובי של סן לורן: קו נקי וברור, מינימליזם צורני, ובדים איכותיים ומרשימים.

רישומים של סן לורן משנות השבעים

בהמשך התערוכה נחשפים הבגדים עצמם. איכות התפירה ניכרת גם במבט רחוק. ההקפדה חסרת הפשרות הפכה את הבגדים של סן לורן לאייקון: אפילו חליפה פשוטה מקטיפה שחורה הפכה תחת ידו למופת של עיצוב מינימליסטי. למרות שהוא נודע בזכות האקסטרווגנטיות הצבעונית והעושר השופע של דוגמאות הבדים הרקומים והמודפסים, התערוכה מדגישה דווקא את כוחו של הקו ההחלטי של סן לורן. מה שהפך שמלה לייחודית לא היה דווקא הבד – למרות שגם הבד לא מובן מאליו – אלא עוצמתו של קו המתאר.

תיבת מסע לאישה, בעיצוב איב סן לורן

מעניין גם הקשר בין החזון העיצובי של סן לורן ובעלי המלאכה השונים עימם שיתף פעולה. התערוכה מציגה לב ענק ועליו תלויים תכשיטים מאוספו הפרטי של המעצב, שיוצרו לאורך השנים בבית האופנה שלו. דוגמאות של כובעים מבד ערבי הדגימו כיצד הוא וכובעני הבית שלו עיצבו ויצרו כובעים ללוות את הבגדים. סן לורן עבד בצמידות עם רוקמים מומחים,  שהיו מתרגמים בחרוזים וחוטי זהב את הרישומים הקלילים בעיפרון גס שהוא היה שולח. הסימביוזה בין בעלי הידע והמומחיות, לבין בעל הרעיונות והחזון הכולל, ניכרה באיכות הגבוהה של האביזרים, שהפכו לחלק אינטגראלי מאוסף הבגדים.

1966

1977

1966

התערוכה מציעה גם מבט חפוז אל הסטודיו של המעצב, אליו באו דוגמניות ולקוחות כדי למדוד ולהזמין בגדים בתפירה עילית אישית. הקשר האישי בין המעצב ללובשת הבגד היה עוד מקור השראה עבורו.

איב בשולחן העבודה

הסטודיו של סן לורן הפך למוזיאון

פייר ברז'ה מספר שאחרי מות המעצב, הסטודיו אינו פעיל יותר. המעצבים של איב סן לורן פועלים היום במטה הכללי של הרשת. אין יותר פגישות אישיות עם לקוחות או תפירה לפי הזמנה. במידה רבה, ה'הוט קוטור' פס מן העולם יחד עם סן לורן. כיום הלקוחות קונות בגדים מן המוכן, ישר מהקולב בחנות. בסטודיו הישן עובדים היסטוריונים ומומחי שימור האחראיים על תחזוקת ארכיון הרישומים והבגדים בתנאים אופטימליים.

אוסף התכשיטים של המעצב

אוצרת התערוכה פלורנס מולר כתבה בקטלוג שחזונו של איב סן לורן להפוך את האופנה ל'דמוקרטית' ונגישה לכל התגשם: היום כל אחד יכול לקנות בגד 'מעוצב'. אך האם האוצרת מחמיצה את המסקנה העגומה מדבריו של פייר ברז'ה, שהדמוקרטיזציה באה על חשבון האיכות והמומחיות? בצאתנו מהתערוכה תהינו מה נוכל להציג במוזיאונים בעוד שלושים שנה. האם תהיה אולי אופנה חדשה שמבוססת על הישגים טכנולוגיים או על חדשנות ממוחשבת שאינה מלאכת יד?

1979

1965

1971

ועוד הערה: ביציאה מהתערוכה ראינו שתי סדנאות לילדים בהן יוכלו לתפור בעזרת מכונות תפירה מקצועיות תלבושות לבובות בד נאות. עבור הילדים זו הייתה הזדמנות לפגוש מבחר רב של בדים איכותיים, ולהתנסות באומנות התפירה שהולכת ונשכחת. שמחנו לגלות שסדנת הבובות נועדה למטרה נעלה: בסוף התערוכה הבובות ימכרו במכירה פומבית למען יוניצף. אולי יש כאן רמז: הרי גם סן לורן בעצמו החל את הקריירה כשעיצב בגדים לבובות..

בובות מצוירות של איב סן לורן הנער, משנות החמישים

שמלה לבובה המצוירת

סדנת הבובות

בובות שהכינו ילדים בסדנת התערוכה