טקסט, טקסטיל ווידאו-ארט, יומן מסע שנתי

היום מסתיימת שנה ובפתח כבר ניצבת שנה חדשה. הלוח העברי מציין את ראשית השנה עם תחילתה של שנה חקלאית חדשה. זה זמן הבציר, המסיק ואסיף היבול השנתי, וגם זמן לזריעה מחדש לקראת התחלה חדשה.

בשנה החולפת יצאתי מהסטודיו העירוני שלי בתל אביב הדינמית והסואנת. עזבתי את המרחבים המוגנים, הממוזגים והמוארים כדי לחוות מחדש את הקצב הטבעי של עונות השנה בטבע, את מחזור הצמיחה, הפריחה והקמילה. להביט ללא הפרעה בשמים זרועי כוכבים, להריח את ניחוחות היער אחרי הגשם, להרגיש את החום והקור ללא תיווך של מזגן. חזרתי אל מרחבי השדות הפתוחים, אל פרחי הבר, אל עץ השדה, אל הפרי בעונתו. ראיתי את הצבעים המשתנים מבוקר לערב, מיום ליום, מעונה לעונה, והרהרתי על המרחק שנפער בננו לבין הטבע הסובב אותנו.

השנה התנתקתי מהשימוש המעשי בבד בעבודתי כמעצבת, והפכתי אותו למצע ,״קנבס״, עליו הטמעתי את עושר הטבע המשתנה, הפשוט והמיידי שמצאתי מדי יום ועונה בסביבתי הקרובה. על הבדים הטבעיים הקפאתי רגעים חולפים ויצרתי ״יומן שנתי״ , אישי וחד פעמי.

ובחזרה אל העיר. השבוע חנכתי תערוכה חדשה, בה הצבתי את שדרת הבדים הצבעוניים שנוצרו במשך השנה כולה. הבדים המודפסים מהדהדים את יופיה הפשוט של האדמה, את ייחודן של עונות השנה ומרמזים גם את פשטות ראשוניותו של הבגד. בתערוכה, המוצגת בגלריה פריסקופ בתל אביב, רבדים שונים של מחשבה על הקשר בין הטבע לעיצוב, המבקשים להתגלות על ידי המבקרים.

לצד הבדים, יצרתי עבודת וידאו-ארט המתעדת את שינויי הזמנים בגן ואת הפעולות החקלאיות המשתנות בעונות השנה. בנוסף, אוסף של תריסר גלויות מכיל דימויים מצולמים וטקסטים שכתבתי עם אור ומתארים מחשבות ותהליכי עבודה שליוו את יצירת התערוכה.