נהוג לומר שהים הוא אותו הים.

אך בכל חוף של הים התיכון גילו התושבים ים אחר, שונה מעט, וכדי להפוך אותו לים שלהם, כמו ה'מארה נוסטרום' של הרומאים העתיקים, הם קראו לו בשם מקומי. כך אותו הים המוכר והתכלכל הפך לימים רבים, שונים ומקומיים, כחלק בלתי נפרד מההיסטוריה והחיים של אלה הגרים לחופיו.

תושבי אחד מהחופים קוראים לים התיכון שלהם 'הים הטירני'. טירנוס, לפי הרוטודוס ההיסטוריון היווני הקדום, היה נסיך לידיה (טורקיה של ימינו) שהוביל את עמו מאסיה הקטנה אל חצי האי האיטלקי. שם, לחופי הים שנקרא על שמו, הקימו ערים עשירות ומפוארות. אחרי המעבר לאיטליה הטורקים אימצו לעצמם שם חדש, אטרוסקים, והקימו תרבות ענפה ומשגשגת שאת סודותיה הארכיאולוגים המודרניים עדיין לא פיענחו.

העצים הגדולים לחופי הים נושקים בירוק עמוק לכחול הקריסטלי של המים. הצבעוניות שאורזת את חופיו יוצרת חוויה אסתטית שונה ומעוררת השראה. אפילו המדוזות, שהתעייפו בדרכן הארוכה מהים ההודי דרך התעלה, עצרו באגן הדרומי מזרחי המרוחק, והותירו את המים הטרניים הקרירים פנויים מנוכחותן המטרידה.

על החוף ניצבות שמשיות מסודרות, כמו בלרינות אלגנטיות בחצאיות תפוחות המסתחררות בשמש. הכל מוכן לחופשה האיטלקית, הערים התרוקנו, העולם נדם, וכולם בים.