כאשר כותבים ומתארים אופנה מרבים לעסוק בבגדים כפי שהם נראים למתבונן מן הצד, ולא ללובש. מן הסתם הדבר נובע משום שהאופנה היא בעיקר חיצונית, כלומר היא נוצרת בחיבור שבין האסתטיקה של הבגד והחברה בה הוא נלבש. לכן, אופנה היא כל ההיבטים החיצוניים של הבגד: צורה, צבע, אורך, גזרה, חומריות, פרופורציות. אך חווית לבישת הבגד היא לא זהה לצילום אופנה בעיתון.

מקטורן עור הפוך בעל בטנת כותנת וואל מודפסת בציור יד

ההתעלמות המופגנת מהלובש עצמו בדיון על אופנה מפתיעה אותנו. התחושה היא שכמעט ואין דיון ושיח בהיבטים של הבגד החשובים ללובשת: הבטנה והפנימיות של הבגד. אילו תחושות הבגד מעורר במגע עם הגוף? חספוס או נעימות חלקלקה, קרירות פריכה או חום מכביד? חווית הבגדים היא לא רק ויזואלית, אלא גם מוחשית. המגע חשוב לא פחות מהמבט במחשבה על האופנה. מדי יום אנו מביטות אל פנים הבגד וגם חשות בו כשאנו לובשות ופושטות אותו מגופנו. האם למבט הזה ולתחושה הזו יש חשיבות? האם פנים הבגד הוא גם 'אופנתי', או שעיצובו נובע מצרכים פונקציונליים בלבד, ממסורות קבועות, או מיד המקרה?

מעיל עור בגוון קפה בעל בטנת משי מודפסת בשחור בסגנון גרפי

בעבודתנו אנו מעניקות לפנים הבגד חשיבות זהה לחיצוניות שלו. האסטטיקה הפנימית מעניינת אותנו. היא אינה באנלית ולא נשארת מחוץ לתחום. העניין בפנים הבגד נובע מכך שלפי תפיסת עולמינו הבגד הוא עולם אחד – פנים וחוץ. בנוסף, ההשקעה והמחשבה המוקדשות לחלקו הנסתר של הבגד היא מחווה של כבוד ללובשת. לא רק הרושם החיצוני של הגד חשוב, אלא גם חווית הלבישה הויזואלית והמוחשית שלו.

מקטורן פשתן אדום מעובד בסרטי סאטן בגוון שנהב

אנו מביאות כאן כמה דוגמאות מצולמות שמעבירות חלק מהרעיון. אך כדי לחוש את התחושות האמיתיות של הבגדים אנו ממליצות ללבוש אותם, להתבונן היטב פנימה, ולהרגיש את המפגש בין הגוף לבד.