יצאנו בעקבות המטיילים הדגולים של המאה התשע עשרה, לחפש את מראה השלווה הקייצית שלאורך נהר התרבות של איטליה. השמועה אומרת שכשמרק טווין ראה את נהר הטיבר ברומא הוא שאל את מארחיו מדוע הם לא שמים בו קצת מים. בספרו 'התמימים בחו"ל' (The Innocents Abroad) הבהיר הסופר לקוראיו האמריקניים שהטיבר אינו רחב או ארוך כמו המיסיסיפי, ואפילו לא כמו ההדסון.

ועדיין, מבקרים רבים במאה ה-19 מצאו את הנהר מעורר השראה, הם תיארו אותו כ'נהר הקדוש של התרבות', 'הנילוס של הציביליזציה המערבית'. אך כדי לראות את יופיו האמיתי והפסטורלי הם יצאו את רומא המתפוררת, המרשימה והדקדנטית לכיוון צפון. נקודת הציון הראשונה הייתה טיבולי, העיירה העתיקה ששמה כשם הנהר, בה נפגשים המים עם עתיקות רומאיות מעוררות השראה. המשך המסע צפונה יוביל את המטיילים לכיוון עמק הטיבר המשתרע בלב איטליה. שם, בין שדות חיטה וחמניות, הנהר לא איכזב. המים הירקרקים העניקו שלוה רוגעת, ויצרו סביבם עולם של צמחים וחיות שנדמה מנותק מהסביבה החקלאית המקיפה אותו.

משוררים בריטים התפייטו לגדותיו, ציירים צרפתים ישבו לאורכו עם כני ציור ניידים והעלו על הקנבס את נופי הנהר בין המים הבהירים והאדמה החמה שמסביבו. מסע לאורך הנהר,שפעם ניתן היה לשוט בו בסירות, יוביל את המטייל מרומא לטיבולי, לאורך חבל לאציו ואומבריה עד צפון טוסקנה, דרך העיר ארצו. מקורות הנהר נמצאים אי שם בחיבור בין חבל טוסקנה לחבל אמיליה רומניה. מוסוליני אפילו טרח להזיז קלות את הגבול בין שני החבלים דרומה, כדי שמקורות הנהר יכללו בחבל אמיליה, מקום הולדתו. מאז ימי הרפובליקה הרומית ועד המאה העשרים הטיבר היה לא רק נוף פסטורלי נשגב, אלא גם סימן לשררה ושלטון. אך ביקור בעמק הטיבר השקט והשלו לא מסגיר את צדדיו האחרים של הנהר.

צילום: אילנה אפרתי. כל הזכויות שמורות, אין להעתיק ללא אישור.