הרבה פרחים מקשטים ומיפיים את השמיני במרס יום האשה הבנלאומי. באיטליה מעניקים זר מפרח העונה, מימוזה צהובה, לכל אישה (למרות שמדובר בטעות, הפרח הצהוב הוא בכלל שיטה, ולא מימוזה). אך האם הפרחים מייפים גם את המציאות? נדמה שבעולם המתועש, ואף יותר מכך בעולם המתפתח, מצבה של האישה אינו סיבה לחגיגה. אם נתמקד בהיבט אחד מסוים, והוא הייצוג הנשי בתקשורת הויזואלית, נראה שגם אם בעולם האמיתי תוחלת החיים של הנשים עולה בהתמדה אין לכך שום ביטוי ויזואלי בתקשורת, שכן גיל הנשים המופיע בצילומי אופנה ופרסום של התאגידים אשר מכתיבים את קוד הלבוש המודרני יורד כל שנה. כבר הזכרנו פה את הפרסומת של מיו מיו בכיכובה של ילדה בת 14 כמודל לנשיות מודרנית.

למרות שהיינו רוצות להאמין בשיוויון ובהצלחה, ולהתגבר מעבר לדיון הפמיניסטי אל דיון הומניסטי המבטל כל אפליה ולא רק נגד נשים, חשוב עדיין לשים לב להשפעת התקשורת על האופן בו אנו חושבות על נשים. לעיתים קרובות מדי נשים מוצגות באופן 'סקסי', הפוקוס הוא על יופיין ולא על הישגיהן. גם היופי מוגדר לפי סטנדרטים מעוותים. עדיין נדיר לראות אישה מבוגרת, זקנה (!) מוצגת כבעלת יופי אסתטי בעיתונות. כן, רבות קמו ומחו על כך. אולי היום תרבות הריאליטי מקדשת גם את היופי הגברי השטחי, והופכת גם את הגברים לחפצים אסטתיים מטופחים צעירים וחלקלקים. ועדיין נשים ניצבות באופן חד יותר תחת עין המצלמה. נשים מבוגרות יותר זוכות לעניין מועט ביותר. כדי להתמודד עם הלחץ החברתי הזה מוצעים אין סוף של ״ פתרונות ״ לנשים כמו אימוץ קוד הלבוש ה״צעיר״ המוכתב על ידי רשתות הביגוד, גם אם אינו מתאים לעיסוק או לגופה של המתלבשת. ועוד לא הזכרנו השקעה בטיפולי בוטוקס על בסיס חודשי, נתוחים פלסטיים  הזרקת חומרים להחלקת קמטים צביעת שיער איפור קבוע ועוד.

יום האישה היה הזדמנות לאו דווקא לחגוג את הנשיות (אפשר לחגוג כל השנה, הרי שאר הימים אינם 'יום הגבר'). יום האישה הוא הזדמנות לשאול את עצמנו, את העיתונות והתקשורת, ואת הזירה הציבורית בכלל, מה הוא האידאל הנשי. אולי חשיבה מחודשת תוביל אותנו לנטוש את מושגי היופי המקובעים ולחפש את האסטתיקה, לצד האתיקה, בהישגים האנושיים הנשיים והגבריים. לא רק ביום האישה, אלא כל יום, אנחנו מביטות בנשים מוצלחות ומעניינות, אמיתיות וכנות, צעירות ומבוגרות, נערות וסבתות. כולן נשים שחיות בעולם הרחק מהמניפולציות המעוותות ומהתדמיות המלאכותיות המוצגות לעיתים קרובות כל כך. הנשים האלה יוצרות מודל חדש של נשיות עכשווית. הסתכלו סביבכם, ברחובות ובבתים. הן בכל מקום, רק לא בטלויזיה, וכמעט ולא בעיתון.