מסע לערי הטקסטיל (3) – צדק חברתי בעיר לוקה

לוקה Lucca

הפעם יצאנו לחפש צדק חברתי בתעשיית הבדים ההיסטורית של העיר הטוסקנית לוקה, שמסתירה בין סמטאותיה עבר עשיר. בימיו של מרקו פולו העיר נודעה כתחנת מעבר חשובה בדרך המשי, שהובילה חומרי גלם ובדים מוגמרים בין סין במזרח ואירופה במערב. לוקה הייתה הרבה יותר מתחנת מעבר: תעשיית הטקסטיל בלוקה הגיעה לשיאה במאות ה-12 וה-13, ונודעה בכל העולם לא רק בזכות כמויות הבדים שיוצרו אלא גם בשל התחכום העיצובי. עוד בימי הרומאים לוקה התפרסמה כמרכז טווית חוטים ואריגת בדים. במאה ה-12 שכן בלוקה ארמון הדוכסות הלונגוברדית, שעודדה את פיתוח תעשיית בדי המשי המפוארים.

ספר מסעות בדרך המשי, מלוקה ועד סין, מהמאה ה-14

גם כשהפכה לרפובליקה עצמאית בשנת 1115, לוקה לא איבדה מכוחה: המסחר הער עם כל קצוות תבל הבטיח שהעיר תישאר בלב עולם הטקסטיל ולא תאבד מהרלבנטיות שלה לטובת ערים אחרות, גדולות וחזקות יותר מבחינה פוליטית. את סוד עיבוד המשי הביאו עימם סוחרים לוקזים מסין. יצרנים מקומיים פיתחו בהמשך שיטות חדשות ומקוריות לעיבוד בד המשי. הם הגנו על הסודות המקצועיים שלהם בעזרת שבועה מיוחדת, כדי למנוע את הפצתם ברבים. המודעות שלהם לזכויות יוצרים הייתה כבר אז גבוהה במיוחד.

ספר המתאר את תהליכי אריגת הבדים ומכירתם, לוקה בימי הרנסנס

נול עתיק לטווית משי, לוקה

הפריחה

תעשיית צביעת המשי הביאה ללוקה חומרי גלם וצבעים מכל רחבי העולם. במאה ה-12, צבעים אופנתיים במיוחד היו אדום שהופק מפירות ים ממיורקה, וכחול אלקסנדריני, טורקיז, שהופק מצמח האינדיגו שהגיע מבגדד או מאלקסנדריה. גם הצבע הזהוב, שהופק באמצעות הזעפרן, זכה לפופולריות רבה.

מעניין לראות כיצד בלוקה עוד מהמאה ה-13 התפתחה תרבות משפטית ענפה הקשורה לענף ייצור בדי המשי: נכתבו הסכמים וספרי חוקים המפרטים כיצד מותר לייצר את המשי, באילו תנאים ושיטות לארוג את הבד, מהם הצבעים המותרים לשימוש. נראה שסוחרי העיר רצו מצד אחד לוודא שהיצרנים שומרים על איכות גבוהה כראוי ל'מותג' המשי מלוקה, ומצד שני לשמור על סודיות שיטות הייצור שהפכו את לוקה לשם דבר בעולם כולו. לא כל אחד יכול היה לייצר משי בלוקה, ומי שזכה לרישיון ייצור חייב היה לעקוב אחר החוקים הנוקשים.

בד משי מתוצרת לוקה, לעיתים קרובות הדוגמאות עוצבו בהשראה אסייתית

נול עתיק לאריגת משי מהעיר לוקה

הסוחרים והיצרנים שיתפו פעולה: הסוחרים העניקו לבדים המפוארים ערך כלכלי וכך גדל כוחם בעיר. ארגון סוחרי המשי הנהיג 'תו תקן', מין מבחן איכות שכל יצרני העיר חייבים היו לעמוד בו מדי חודשיים. הבדים שזכו לאישור הנכסף סומנו בחותמת, שקיבלה במהרה הכרה בינלאומית. זה נשמע לנו מוכר כיום, אך חשוב לזכור שבאותם ימים "תעשיית הטקסטיל" הייתה למעשה אומנות משפחתית: בעלי המלאכה פעלו בתוך בית המגורים, ונעזרו בכל בני המשפחה, נשים וילדים, לטווית החוטים, אריגתם וצביעתם לפי הסטנדרטים המקובלים בעיר. למרות האופי המשפחתי והמקומי של היצרנים הקטנים, הם עדיין הצליחו לעמוד בביקורת האיכות הנוקשה של סוחרי העיר שהכירו את קהל היעד התובעני של בדי המשי היוקרתיים בלונדון, פאריז וברוז'.

ספר דוגמאות של בדי המשי מלוקה, מהמאה ה-15

הדעיכה

אולם לקראת המאה ה-14 התברר שהעושר הרב של לוקה לא התחלק שווה ושווה בין כל תושבי העיר: הסוחרים התעשרו במהרה ואילו בעלי המלאכה נותרו בעוניים. כך נוצרו מאבקי מעמדות בין הסוחרים 'הלבנים' שגיבו את כוחם על ידי ייסוד אוניברסיטת מסחר חשובה בעיר, ו'השחורים', היצרנים ובעלי המלאכה האנונימיים והעממיים. ובפעם הראשונה, המאבק לצדק חברתי הוביל לתוצאות: האומנים ניצחו את הסוחרים והשיבו לעצמם את העוצמה הפוליטית בעיר ואת ניהול אוניברסיטת המסחר בבדים. אך מלחמת המעמדות פגעה בעיר, ובסופו של דבר הובילה לירידת כוחה בזירת הטקסטיל הבינלאומית, ולכיבוש של העיר על ידי אוגצ'יונה דלה פג'יולה, סניור העיר השכנה פיזה.

גם עמודי הכנסיה מושפעים מדוגמאות אריגת הבדים, לוקה

כנסיה בכיכר סן מיקלה, לוקה

אך את המכה הסופית על תעשיית האופנה של לוקה הנחית מלך צרפת, לואי ה-15, שהקים בשנת 1466 את תעשיית המשי בעיר ליון כדי להתחרות באומנים שהתקבצו סביב כס האפיפיור באביניון. מאז לא הצליחו הלוקזים לשקם את תעשיית עירם, ורבים מבעלי המלאכה והאומנים המקומיים עברו לערים אחרות בהן הפיצו את הידע הייחודי שלהם וארגו בדי משי מבוקשים ומשובחים. הלוקזים, עברו לעיסוקים אחרים ובהם יין, חקלאות ומסחר. ועל תעשיית הבדים בליון נספר בפרק הבא של מסע לערי הטקסטיל. 

תחרות בינלאומית מצד אחד וחוסר שיוויון וסולדיריות חברתית בבית מצד שני הובילו לנפילתה של עיר הטקסטיל לוקה. האנשים, כאינדיבידואלים, היגרו ממנה, והצליחו לשרוד ואף לשגשג גם במקומות אחרים. אבל החברה המקומית, אבן היסוד של העיר לוקה העצמאית (אז איטליה עוד לא אוחדה למדינה), איבדה את כוחה. 

ותוספת קטנה לקינוח: מסעדה מקומית משובחת
Osteria Baralla
osteriabaralla.it

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s