המגיע אל ונציה כמו הגיע אל זמן אחר,לא רק מהסיבה הפרוזאית שהנסיעה האטית על תעלות המים משכיחה את הזמן המציאותי, אלא גם ובעיקר מריבוי הזמנים האחרים המפתים ללכת לאיבוד בתוכם, זמנים אשר משתקפים מכל עבר, ממי הלגונה והתעלות, מזכוכיות עתיקות המעוותות את הנשקף בעדן, מנברשות הזכוכית המפארות ארמונות היסטוריים המתפוררים לאיטם. ההיסטוריה של ונציה לא מוגבלת לספרים ולמוזיאונים, אלא מתחבאת בכל פינה של העיר. כך, מי שמבקר בונציה זוכה לטעום מן העבר של העולם כולו, של ביזנטיון ושל מצרים, של הטורקים והפרסים, של עולמות רחוקים שאנשי ונציה גילו ואהבו. 

ונציה היא אוצר בלתי נדלה עבור אוהבי מסעות וחלומות. עבורנו, ונציה היא תיבת אוצרות ובתוכה אריגים טוויים מחוטי משי ופשתן, רקומים באבנים יקרות, אריגים מציאותיים אך גם דמיוניים, אריגי חלומות. מהלגונה של ונציה יצאו ימאים ,מגלי עולמות ,חולמי חלומות, נוסעים נועזים, סוחרים אמיצים, אל העולמות הנחבאים בימים רחוקים. כמו שמתארת תערוכה שנפתחה זה עתה בpalazzo ducale עד22.01.12 הפורשת  בפעם הראשונה את מערכת היחסים ארוכת השנים בין ונציה למצרים. אלפי שנים של סחר חילופין לא רק בסחורות אלא גם ברעיונות, בסגנונות, במנהגים ובמילים. ונציה היא העיר האירופאית היחידה אשר עוד מלפני שנת 1000 לספירה יש לה שם ערבי ״al-Bunduqiyya". משמעות השם, הנובע משמה היווני של העיר, קשורה למילה 'שונות', המצביעה על הגיוון התרבותי והחברתי של העיר. כפי שמתארת ההיסטוריונית מריה פיה פדאני, גם מרקו הקדוש, San Marco, פטרון העיר וסוחריה, לא היה מקומי אלא סוחר מצרי ימי ביניימי שגופתו הגיעה אל העיר מנמל אלכסנדריה בשנת 828. לאורך השנים הקשר בין ביזנטיון וונציה היה לא רק מקור ליריבות מסחרית וכלכלית, אלא גם עורר פתיחות תרבותית פורה ויוצאת דופן. אומנים ובעלי מלאכה הגיעו לונציה מהעולם הערבי וקישטו את העיר בפאר שנותר עד ימינו. ונציה הייתה לעיר קוסמופוליטית שידעה לא רק לאסוף מראות, טעמים וסגנונות מכל העולם, אלא גם להפוך את כל אלה לשלה, בפסיפס ייחודי של תרבויות. ספרי המסעות שמוצגים בתערוכה מעניקים הצצה ייחודית לעולמם של ההרפתקנים של ימי הביניים, שנסעו להודו ומצרים, ובחוזרם אל העיר, הביאו עימם ניצנים של תרבות רחוקה, שהפכה אחר כך למקומית.