כחול אינדיגו נחשב בעינינו לכמעט מובן מאליו. לכולנו יש לפחות פריט אחד בארון בצבע אינדיגו: מכנסי ג'ינס כחולים. למה דווקא כחול אינדיגו הפך לאחד הצבעים הנפוצים ביותר בעולם? מסתבר שהפיגמנט הטבעי הזה הוא בעל עמידות יוצאת דופן: אין הרבה צבענים טבעיים שיוצרים צבע כה עז, כהה ועמוק, העמיד לאורך זמן, ומאפשר צביעת חומרים מגוונים כל כך: בדים מסיבים שונים, חרסינה, קרמיקה, נייר.

צלחות סיניות מעוטרות בצבע כחול אינדיגו

אריחי קרמיקה איטלקית מעוטרים בדוגמת אינדיגו כחולה מבריקה

הצמח המקורי ממנו הופק הצבע הכחול הוא 'אינדיגוספרה' שמקורו בארצות הטרופיות. הצמח, מין שיח טפילי בעל עלים ירוקים קטנים, נפוץ בעיקר בהודו, ובמיוחד באיזור בנגל. בהודו של העת העתיקה הצמח בוית והפך לבסיס של תעשייה חשובה שהניעה את המסחר בעבדים ברחבי היבשת. גם שמו של הצבע, אינדיגו, נובע מהגייה לטינית של שמה של חצי היבשת האסייתית, אינדיה. המוצר נחשב ליוקרתי ביותר עוד בימי רומא העתיקה, ושימש לצביעת בדים ובמיוחד משי אך גם לעיטור קרמיקה ולצביעת הגוף מטעמים קוסמטייים ורפואיים.  האינדיגו היה לסמל סטטוס: רק האמידים יכלו להתעטות בשמלת אינדיגו מקורית כהה, במשי או כותנה, המיובאת מהודו הרחוקה. כך הפך הצבע גם לסימן למזל טוב והצלחה.

חולצת פשתן צבוע בכחול אינדיגו עמוק

באסיה היו צמחים אחרים ששמשו לאותה מטרה. מוצרים הצבועים בצבעי אינדיגו צמחיים היו נפוצים במיוחד באוקינאווה, איים באסיה שבימי הביניים היו ממלכה עצמאית שנכבשה לסירוגין על ידי יפן וסין, והיום מהווים חלק מיפן. שם האינדיגו שימש לצביעת כותנה, בזכות עמידות הצבע שהקלה על צביעת סיבי הכותנה המחוספסים.

בד כותנת דנים בצבע אינדיגו משוייף

ז'קט מכותנת ג'ינס אינדיגו

הצבע מופק בתהליך כימי, שבו תמצית צמחית שקופה מתחמצנת בנוכחות אוויר, והופכת לכחולה. תמצית האינדיגו הלבנה אינה מומסת במים, והמסתה הייתה לאחד האתגרים הגדולים של הפועלים לפני תקופת התיעוש. כשהצליחו להפיק את התמצית היו מוסיפים בסיס, לרוב שמן צמחי, ויוצרים אבקה או גוש מוצק דמוי סבון, שנקרא לפעמים זהב כחול בשל עלותו הגבוהה. בתוניסיה של המאה ה-19 עשרה גושי אינדיגו גדולים היוו חלק משמעותי בנדוניה של כלה אמידה.

קערית תה אוזבקית מעוטרת בפרח הכותנה הלבן, צבועה בצבע כחול אינדיגו

צלחת קרמיקה איטלקית מקושטת בפרחי אינדיגו כחולים

באסיה וצפון אפריקה צובעי הבדים באינדיגו היו לרוב יהודים. קשרי המסחר של היהודים ברחבי העולם הקלו על השגת חומרי הגלם הנדירים לייצור בדי משי וכותנה בצבע אינדיגו. ולכן, באיזורים מסוימים בסהר הפורה, וגם באוזבקיסטאן, במקום לומר 'אני הולך לצבעי הבדים' אמרו פשוט 'אני הולך ליהודי'.

כלי עישון מחרסינה סינית מצוירת בכחול

הניגוד העז בין כחול האינדיגו העמוק והחרסינה הלבנה הפך את הפיגמנט הכחול לפופולרי באיזורים רבים

האינדיגו תמיד היה צבע של מסעות: כסחורה יוקרתית בדים ופיגמנטים נסעו ברחבי העולם, ומסורות שהתפתחו בהודו יובאו בהדרגה אל רחבי אמריקה, אפריקה ואירופה עד שארץ מקורן נשתכחה. בכל מקום אליו הגיע הפך האינדיגו לחלק מהותי מהתרבות המקומית: החל מצבעי החרסינות והבדים האסייתיים, דרך הכלים והכתבים הכחולים בעולם הערבי, ועד צבע בגדי הפועלים ומחפשי הזהב בארצות הברית. כל חברה ניכסה את האינדיגו לעצמה, גם אם מקורו של הצבע בשיח טפילי הודי. במאה ה-19 כאשר כימאים גרמנים פיצחו את נוסחת האינדיגו הסינטטי והפכו את הפקתו לזולה, מהירה ופשוטה יותר, נפרצו גם מחסומי הסטטוס והמחיר, והאינדיגו הפך למוצר שווה לכל נפש, ובעיקר למכנסי ג'ינס כחולים.

תקריב של מכנסי ג'ינס כחולים משופשפים. היופי של בדים הצבועים בכחול האינדיגו נובע גם מיכולת ההתיישנות שלהם.