פירנצה, אפריל 2026
אביב חורפי באיטליה. חופשת הפסח כבר כאן מלווה ברוחות קרות ומעלות נמוכות, גשמים כבדים בדרום ושלג בפסגות הרי האפנינים. אבל התיירים הנחושים כבר מצטופפים על המדרכות של מרכז פירנצה סביב אתרי התיירות הקלאסיים או ממתינים בתור ליד ג׳ליטריה ארטיג׳אנית.
ואילו בפאלאצו סטרוצי לשמחתנו היה רק תור צנוע של מבקרים ליד הקופות כדי לצפות בתערוכה החדשה שנפתחה כאן לפני שבועיים, ׳רותקו בפירנצה׳. התערוכה באוצרות בנו של האמן כריסטופר רותקו והאוצרת אלנה גאונה בחסות משרד התרבות האיטלקי ופאונדיישן פאלצו סטרוצי כאשר מספר עבודות מוצג גם במוזאיון סן מרקו בדיאלוג עם פרסקו של באטו אנג׳ליקו ובספרייה לאוראנציאנה, מקומות מרכזיים בעולם ההשראות של רותקו. התערוכה היא אחת החשובות ביותר המוקדשות לאמן האמריקאי יליד העיר Daugavpils אשר בלטביה, משם היגרו הוריו לארצות הברית בהיותו כבן עשר. מארק רותקו שנולד בשם מרקוס רותקוביץ, נחשב לפיגורה מרכזית בזרם האבסטרקט האמריקאי של המאה העשרים. הוא הותיר חותם מובהק של נקיון צורני עמוק יחד עם שפה צבעונית אישית ופואטית.

התערוכה המכילה כשבעים עבודות מאוספים פרטיים ומוזאליים בעולם, ומאורגנת כמסלול כרונולוגי ויזואלי המוביל את המבקר משנות השלושים של המאה הקודמת עם עבודות מוקדמות הנעות בין פיגורטיביות לדיאלוג עם סוראליזם, ובהמשך התפתחות של מחקר ויזואלי מינמליסטי מדיטטבי המתמקד ביחסים בין שכבות אופקיות של צבעים בטכניקה של שכבות עדינות היוצרות עומק צבעוני על הקנווס. במגמה זו הוא החל לצייר בשנות החמישים ועד שנת שבעים, שנת מותו.
התערוכה בפירנצה ממקמת את האמן הרבה אחרי מותו שוב במקום שהעניק לו השראה ואולי הצית את המסע האמנותי שלו.

בסיפור הביוגרפי אנו מוצאות לראשונה את הקשר הויזואלי לפירנצה שהחל בביקור הראשון של רותקו בעיר בשנת 1950. משם הוא פיתח את שפת הרנסנס המודרני, תרגום אישי פואטי ומינמליסטי של ההשראה שהעניקו לרוטקו יצירות מהרנסנס שראה באיטליה כמו פרסקו של באטו אנג׳ליקו ,צבעוניות של ורוד ואדום ליד תכלת, או ארכיטקטורה של מיכאלאנג׳לו. ההשראות האלה התחזקו עם ביקרו הנוסף באיטליה בשנת 1959 כשביקר בפומפיי וחזה בציורי הקיר בעלי הצבעוניות העזה של חרס שרוף וטונים של גווני חום.

לראות את העבודות של רותקו באיטליה בעיר שהעניקה לעולם את הרנסנס ללא ספק משנה את נקודת המבט. הציורים המוכרים לנו, אבני דרך בתולדות האמנות המודרנית, נטענים במשמעות חדשה שניתן לחוות אולי רק בהקשר התרבותי של איטליה.