לונדון, קיץ 2025
איך אפשר לדמיין עיצוב מעבר לעולם האנושי, עיצוב שלא רק שואב השראה מהטבע אלא גם מקדיש תשומת לב לצרכים של החיות והצמחים? השאלה המעניינת הזו הייתה במוקד תערוכה במוזיאון העיצוב בלונדון שננעלה השבוע. נדמה שהנושא מעניין מוזיאונים רבים לאחרונה, ואולי כולם מנסים לרכוב על גל האנתרופוקן האופנתי, שמבקש להגדיר מחדש את היחסים בין האנשים לסביבתם הטבעית. גם בגלריית הסרפנטיין בלונדון ובמוזיאון המאה העשרים בפירנצה הוצגו הקיץ תערוכות בנושא הזה, הטבע ממשיך להיות נושא מחקר מוזיאלי, ונותר רק לגלות אם למעצבים ולאוצרים יש משהו מעניין לומר בנושא.

במוזיאון העיצוב בקנזינגטון היינו לבד בתערוכה הגדולה, שזכתה לפחות עניין מתערוכה "נוצצת" יותר על בגדי ים ובריכות שחיה שהוצגה במקביל. הטבע אולי מעניין את האמנים, אבל הגישה המחקרית והאבסטקטית של התערוכה הייתה רחוקה מפופוליזם. ראינו שבעיתון הגארדיאן המבקר פיקפק ברלבנטיות של הגישה המחקרית, ששואלת הרבה שאלות ומציעה מעט תשובות: אולי עדיף, לדעתו, להתמקד בעיצוב יותר פרקטי ומעשי. אבל התערוכה דווקא עוררה בנו הרבה רעיונות מעניינים, גם אם לא כולם יישימים, ואולי בכך יתרונה.

החיים ביער, הידע של נשות שבט מרוחק בברזיל, וגם הפרשנות האישית של איזבלה רוסוליני לחיי המין של סוסי הים השתלבו יחד באמירה מגוונת, גם אם לא קוהרנטית, על הצורך לראות בטבע סובייקט עצמאי ולא רק כלי לקידום בני האדם. תהליכי ההאבקה, נדידת הציפורים, וזרמי המים באוקיינוס הפכו השראה ליצירה דקורטיבית. גם אם עיצוב בהשראה ביולוגית אינו בהכרח חדש – מאז ומתמיד מעצבים ניסו לחקות צורות טבעיות – התערוכה חגגה את הרעיון שהעיצוב צריך להיטיב באופן אקטיבי עם הטבע, לעזור לטבע לשגשג. לא כל המוצגים בתערוכה היו מעניינים באותה מידה, וחלקים ממנה נראו כמו משהו שכבר ראינו, אבל הרעיון של עיצוב למען הטבע, פחות אנוכי ואנושי ויותר הוליסטי, נשאר איתנו גם אחרי שיצאנו ממנה.