לונדון, קיץ 2025
אחוזת קנווד שנמצאת בקצה הצפוני של האמסטד הית' בלונדון היא בית אצולה אלגנטי שחולש על פארק משופע, המשקיף אל אגם קטן. הבית הנאה, שהיום הוא מוזיאון, בית תה וחנות מזכרות, מתאים במיוחד לארח תערוכה של ציורי דיוקן של ג'ון סרג'נט,  האמריקאי שזכה לתהילה כצייר של האצולה הבריטית. לפני כמה שנים סרג'נט היה נושא לתערוכה שהציבה דיוקנאות שצייר לצד השמלות שלבשו הדמויות המצוירות. התערוכה הזו עוררה עניין בקרב חובבי האמנות הבריטים אחרי שמבקר אמנות אגרסיבי במיוחד הכריז שאין באופנה חשיבות אמנותית והמחקר המקשר בין הציורים לשמלות אינו אלא קוריוז רכילותי.

התערוכה הפעם אינה כה מהפכנית – אם אופנה במוזיאון זו מהפכה – אך מציגה היבט פחות ידוע ביצירתו של סרג'נט וגם בהיסטוריה הבריטית: החשיבות של נשים אמריקאיות שנישאו לאצילים בריטיים בחיי החברה והתרבות של הממלכה.
פעם קראו להן בזילזול נסיכות הדולר, או ליתר דיוק יורשות אמריקאיות שחצו את האטלנטי בעקבות שידוך לבן האריסטוקרטיה הבריטי. החתן הביא תואר ובתי פאר, והכלה הביאה ממון כדי לכלכל את המשפחה ולשלם את מס הרכוש התופח על האחוזות רחבות הידים. הזרות התרבותית שלהן, המבטא והסגנון, הובילו לריחוק מסוים בין החברה הגבוהה לנשים האלה, שזכו יחד עם זאת למעמד והשפעה. לעיתים, דווקא בגלל שלא היו מקומיות, הן הצליחו לפלס לעצמן מקום מרכזי בתרבות הלונדונית, אירחו סלונים תרבותיים ואף השיגו השפעה פוליטית.

אחת הדמויות המעניינות בין הדיוקנאות היא ננסי אסטור. היא הייתה צעירה גרושה מדרום ארצות הברית, שנודעה בזכות יופיה וגם אופייה החברותי ןהתוסס, כשהתחתנה עם וולדורף אסטור, יורש רשת המלונות הידועה. אסטור היה חבר פרלמנט, אבל ויתר על כיסאו כשהוא ירש את תואר האצולה של אביו, וגם את מקומו בבית הלורדים. כך, ננסי החליטה להתמודד על מקומו הקודם של בעלה בפרלמנט והפכה לאישה הראשונה בפרלמנט הבריטי. היא קידמה פוליטיקה שמרנית ואף הייתה מתומכי הפאשיזם, אבל זכתה להשפעה בקרב מקבלי ההחלטות שהגיעו לסלון שלה לדיונים ושעשועים. לאסטור היה גם קשר איטלקי: כשביקרנו בסורנטו ראינו את הוילה הנאה המשקיפה לים, שם נהגה לבלות את חודשי הקיץ.

בתערוכה, אסטור ונשים אמריקאיות אחרות מקבלות תשומת לב כדמות ראשית ולא רק כאשתו של. סרג'נט ניסה לתפוס משהו מהיופי והאלגנטיות שלהן, אבל גם את רוח העצמאות ויוזמה שרבות מהן קידמו.