פירנצה, יולי 2025

השבוע האמנית הבריטית המוערכת טרייסי אמין, Tracey Emin, חגגה יום הולדת. כנהוג לפני כיבווי הנרות היא הביעה משאלה: שלום. משאלה פשוטה, מורכבת, הכרחית ומדויקת שכולנו שותפות לה.

בעוד עשרה ימים תנעל תערוכת היחיד של טרייסי אמין בPalazzo Strozzi הניצב בלב המרכז ההיסטורי של פירנצה, ולכבוד יום הולדתה ביקרנו בה.

העבודה הראשונה שנוצרה במיוחד למקום מקדמת את פני הבאים לפאלצו וניצבת על הקיר החיצוני של מבנה האבן העתיק בצורת שלט נאון בכתב ידה של האמנית המכריז על הכותרת של התערוכה, SEX AND SOLITUDE. כותרת המצהירה ומובילה את המבקר אל אחת התערוכות יותר חושפניות ואישיות של אמנית נשית עכשווית. השימוש בנאון בעבודתה של האמנית מגיע מזכרונות שלטי חוצות בעיר ילדותה margate על שפת הים. הנאון מופיע גם על קירות התערוכה, בעבודה שהיא יצרה בשנת 1997, אז, לדבריה, הניאון הורוד בכתב ידה היה הצהרה חדשנית ומפתיעה, וגם טכניקה יקרה במיוחד להציג אמירה פואטית ואישית. עבור האמנית הנאון היה תמיד אלמנט מרתק, סקסי ויפה. היום, בעידן הלד, צינורות הזכוכית העדינים המוארים בגז ורוד, נראים חזקים ושונים מהאסתטיקה הרווחות והמוכרת.

בתערוכה מוצגות כחמישים יצירות במסלול התפתחותי משנות התשעים ועד ימינו. טרייסי חושפת אינטימיות מינית של חייה האישיים. במבט מאוד פרטי היא הופכת את האישי לציבורי, ונעה בין מיניות, ניצול, מגדר, הפלה, טראומה מחלת סרטן והשמנת יתר. במגוון רחב של טכניקות, ציור על בד, פיסול, עיצוב, רקמת טלאים, וידאו מייצב. במרכז כל אלה ניצב הגוף הנשי באופן שברירי, חשוף, פגיע.

השפה הבוטה והמחוספסת בה משתמשת האמנית בכותרות של עבודותיה, שאולי מהדהדת אמנית כמו לואיז בורז'ואה (שיעצה לה ללמוד בניו יורק את הטכניקה של פיסול בשעווה במימדים קטנים לפני הגדלה ויציקת ברונזה). הגישה הזו נועדה לערער אולי על היצוג הנשי בהיסטוריה של האמנות או על הציפיות שנשים יתווכו את האמנות שלהן בשפה "נשית" קורקטית או מנומסת. הבוטות הנועזת לא הפריע לה – ואולי דווקא עזרה – לקבל בשנה שעברה את אות האבירית הבריטי על תרומתה לאמנות.

את תשומת הלב של הממסד היא כבר קיבלה בתחילת הקריירה שלה כשזכתה בפרס טרנר היוקרתי שהוביל לתערוכה בטייט. בהמשך מונתה לפרופסור לציור ברויאל אקדמי אוף ארט, אחת משתי נשים שמילאו את התפקיד הזה בהיסטוריה של המוסד. בסרט וידאו היא מספרת איך התקבלה לרויאל אקדמי בשנות השמונים, ללא כל רקע בציור (היא למדה קודם הדפס), בזכות פנקסי הרישום והסקיצות שהגישה בתור פורטפוליו. היא עודדה סטודנטים לצייר ולכתוב בפנקסים, הרגל שננטש בעידן הטלפונים והטבלטים, וליצור לעצמם פורטפוליו של רעיונות וסקיצות. בתור שוחרות פנקסנות מזה שנים רבות, גם אנחנו שמחנו על הרעיון לבסס את יצירת האמנות על פנקסי סקיצות והשראה.

אהבה היא תמה מרכזית בעבודה של אמין. היא חושפת את משמעויות שלה בהרבה מובנים מתשוקה ורומנטיות ועד כאב. באחת עבודת הנאון היא מכריזה בתרגום חופשי "אהבה באופן נדיר באה בקלות, ואם כן אז תמיד היא נעלמת בקלות". עכשיו, אמין מעדיפה להיות לבד, ומוצאת שהבדידות מאידך היא גם הזדמנות להתחדשות עצמית ואמנותית.