פירנצה, מאי 2025.

אלפי התיירים שמציפים מדי יום את רחובות פירנצה אוהבים ככל הנראה לישון עד מאוחר כי כשהגענו אל קופת מוזיאון האופיצי עם פתיחתו בבוקר אביבי אחד, לא היה אפילו אדם אחד בתור. המוזיאון עצמו לא היה ריק, אבל התיירים התגודדו כולם סביב מספר מצומצם של יצירות ידועות, בין בוטיצ'לי וג'וטו. אנחנו ניצלנו את ההזדמנות לשבת על ספסל במסדרון של המוזיאון ולהרים את המבט אל אוסף הדיוקנאות המפורסם של קוזימו דה מדיצ'י.

למעשה, האוסף הג'וביאני נולד כחיקוי טרנדי. במאה ה-16, החוקר והבישוף פאולו ג'ובו מהעיר קומו שלצד האגם החליט להזמין מצייר מקומי אוסף של 400 דיוקנאות של כל המי ומי של עולם התרבות והדיפלומטיה של ימיו. הרעיון המקורי תפס תאוצה והפך לטרנד בקרב האצולה האיטלקית. כך גם קוזימו לבית מדיצ'י החליט שהוא חייב להצטייד באוסף דומה ושכר את שירותיו של צייר מקומי שעבד עשר שנים כדי להעתיק את האוסף של ג'ובו ולהוסיף עליו עוד ציורים של אנשים חשובים בתחומי הפוליטיקה, האמנות והתרבות. הוא כלל בין הציורים דמויות בנות זמנו וגם אנשי עבר שצוירו לפי עדויות בכתב או מטבעות עתיקים שנשאו את דמותם. מענין לראות שהאנשים המצוירים לא היו רק איטלקים או אף אירופאים אלא גם סולטנים עותמאנים ושליטים רחוקים יותר מהודו, בוכרה ועד אפריקה נכללו בקולקציה. גם נשים חשובות כמו מלכת אנגליה אליזבת הראשונה ומלכת אוקראינה רוקסלנה מופיעות שם לצד נשות אצולה מכל אירופה. בעוד האוסף של ג'ובו אבד ונותרו ממנו רק תריסר יצירות, האוסף של מדיצ'י מוצג לראווה בחלק העליון של מסדרונות האופיצי.

לפני שנתיים, התפרסם לראשונה ספר על ההיסטוריה של אוסף הדיוקנאות, שלא זכו עדיין לתשומת לב ראויה. גם המבקרים במוזיאון היום מתעלמים מהם. בעינינו מצא חן במיוחד העניין הרב של הציירים בכיסויי ראש. בגלל הפורמט, אין הרבה מקום לביגוד בציורים וכך הכובעים הפכו להצהרה האופנתית העיקרית. כובעי חשמנים אדומים, כובעי אצולה מפוארים, כובעים מחודדים וכיפות רכות, הכובעים היו חלק אינטגרלי מהלבוש של הדמויות החשובות האלה. אם חלוף הזמן, הכובע הפך מאלמנט מרכזי לתוספת יוצאת דופן, ולעיתים אף שנויה במחלוקת. כיסוי ראש לנשים נחשב בעיני פמיניסטיות מסוימות לסמל לכניעתן לממסד טריאכלי והדתי. גם כיסוי ראש לגברים נחשב לסימן השתייכות דתי, ואילו חילונים מבוגדים נוטים להימנע ממנו. בתרבויות מסוימות כמו האריסטוקרטיה הבריטית, לכובע יש עדיין נופך סימבולי חשוב והוא נחשב חובה באירועים רשמיים. כובע קש יכול אולי לשמש כהגנה מפני השמש, אבל אינו לרוב חלק משמעותי בזהות הסגנונית של הלובש. עם נטישת הכובע, אבד עוד אביזר מעניין לסגנון הלבוש האישי.