מרץ 2025

השבוע מציינים את יום האשה אך למרות השנים שחולפות להן, עדיין העולם מונהג ברובו על ידי גברים, כולל ממשלת ישראל. נחמה מסויימת ניתן אולי למצוא בראשת ממשלת איטליה, אכן אשה ראשונה בתפקיד, אבל משום מה הימין הקיצוני הפופולסטי האירופאי משופע בנשים. כמו באיטליה גם בגרמניה ובצרפת, אין בבחירת נשים תרופה להקצנה. לא פעם נשים אמביציוזיות מפלסות לעצמן מקום בעולם הגברי ולשם כך מאמצות את שפת הכוח והשובניזם כדרך, או שאלו התכונות המתאימות להצלחה בעולמינו ונשים עם התכונות הללו מתקדמות. התכונות שהינו מצפים מאשה מנהיגה, כמו הכלה, חמלה, שאיפה לשיוויון לא באות בהכרח לידי ביטוי.
נשים יוצאות מהמקומות ההיסטורים שהיו נחלתן מאז ומתמיד, כמו הבית, המטבח, וגידול הילדים, ומרחיבות את טווח המקצועות שלהן. באיטליה יש אסטרונאוטית שמבלה הרבה בחלל. היום אנחנו מאמינות שהורים מודרניים לא יעודדו את בתם הקטנה לשבת ולרקום ולראות בזה קריירה עתידית.

הסיפור שלנו היום דוקא מציג את הבנאליות של המחשבה הזו שדוחפת נשים אל עבר מקצועות שנחשבו גבריים והגדרת הצלחה במעוזים הללו נחשבת כמין הישג-על שיש לשאוף אליו בכל מחיר. לא פעם אנו גם רואות התגיסות של נשים צעירות לשירות בטנקים או בחיילות רגלים קשוחים כביטוי עילאי של הישג נשי, לכאורה מעל הישגים אחרים שנחשבים 'מסורתיים' יותר.
הסיפור של לורטה קאפוני loreta caponi אולי מבהיר שתפיסת הישגים והצלחה בחלוקה נשית או גברית היא אולי שורש הבעיה.

הילדה לורטה נולדה בפיאזולה בפירנצה ב-1924 ואהבה לרקום. כבר גיל מוקדם נהגה אחרי לימודיה בבית הספר לרקום בבית מלאכה לרקמה, היכן שהתמחתה בסוגי רקמה שונים. בנוסף סייעה בפרנסת המשפחה: כבר בגיל העשרה הציגה יצירות מקוריות משלה בטכניקת רקמה מגוונות. התשוקה למלאכת היד העמלנית הובילה את לורטה להתקדם במסלול משלה בחברה איטלקית שמרנית ומוגבלת. בשנות החמישים היא נהגה לנסוע לרומא כדי להציג את הרקמות שלה. בדירה ששכרה פעמיים בשנה נהגה לקבל הזמנות רקמה מלקוחות אותן ביצעה עבורן כששבה לפירנצה. בשנות השישים פתחה את בית המלאכה העצמאי הראשון שלה ומשם טיפחה קריירה משגשגת. בין לקוחותיה נמנים משפחות מלוכה או בנקאים כמו רוטשילד, הנוהגים גם היום ממש כמו בעבר לישון על מצעי כותנה ומשי רקומים לפי הזמנה, גם ביאכטה.
אחד המנהגים שהיה מקובל בכל בית בעבר, גם בתור חלק מטקס הכנת הנדוניה עבור הכלות, היה רקמה על סדינים, מפות שולחן ובגדי שינה מכותנה, פשתן, וקנווס. יש משפחות שעדין ממשיכות במורשת הזאת עד היום.
את הבוטיק הנוכחי של לורטה גילינו בשוטטות בסמטאות קטנות בפירנצה ברחוב ׳הנשים היפות׳. תתפלאו אבל כן זה שם הרחוב, אפרופו יום האשה, באיטליה יופי נשי זו תכונה ששווה להעניק לה רחוב.

כאן שוכן העולם של לורטה שמנוהל היום על ידיה בתה ממשיכת דרכה. זה עולם שמייצג עידן אחר, עידן בו שינה על סדין מחומר גלם טבעי נחשב דבר ממש קדוש, רקמה יפה הוסיפה לשינה מימד חשוב, גם בגדי השינה ממשי או כותנה פריכה רקומים ביד, ובוודאי מפת השולחן לארוחת הבוקר עשוייה מפשתן משובח ועליה ערוכים כלי קרמיקה מצויירים ביד על פי מוטיב הרקמה. בעלי מלאכה ויצרנים מקומיים היו חלק ממרקם העיר ותרבותה, לא חלק מתאגידים בינלאומיים. היה להם סיפור, הלקוחות הכירו אותם, הם המשיכו מסורת וידע. לתכי הרקמה היו שמות שהלקוחות ידעו לבטא אתם כמו למשל smock stitch הידוע שניתן למצוא כאן באחת ממחלקות הבוטיק המרווח, בין מחלקת הילדים למחלקת הסדינים או חדר מפות השולחן.
מאחורי דלת ניתן להציץ עדיין אל בית המלאכה בו מייצרים עד היום, היכן ששמורים גלילי הבדים, הגזרות ושולחן הגזרה.

ביטוי ותיק, שהיום נשמע קצת מיושן, גורס שאשה יפה, דירה נאה וכלים יפים, מרחיבים דעתו של האדם. הביקור בבית המלאכה של לורטה הזכיר לנו את חשיבות הבדים היפים, הרקומים מלאכת מחשבת, להרחיב דעתה של האישה.