אמסטרדם, 2025

בסוף רחוב ג'אבה, שההולנדים מבטאים יאפה, לא רחוק מתחנת רוח שהפכה למבשלת בירה, נמצא מוזיאון התרבויות ההולנדי, שהיה בעברו הלא רחוק המוזיאון הקולוניאלי. ההיסטוריה של הולנד כאימפריה גלובלית כמעט נשכחה בשנים האחרונות. אולי לא רבים זוכרים שמדינת השפלה הצפון אירופאית הייתה למעשה מעצמה ימית מסחרית, שנציגיה הסוחרים הקימו לא רק את ניו אמסטרדם, שהיא כמובן ניו יורק, אלא גם מושבות מסחר באסיה. האימפריה ההולנדית כללה איים רבים באינדו-סין, או מזרח הודו, אותו חלק של אסיה שחמק משלטון האימפריות המקומיות, בעיקר היפנים, שהגיעו אליו ככובשים רק במלחמת העולם השנייה. בינתיים, סוחרים ומיסיונרים הולנדים התיישבו באיי אינדונזיה, בבאלי ובג'אבה, וניצלו את יתרונם הטכנולוגי ליצא סחורות ומשאבי טבע לרחבי העולם על חשבון התושבים המקומיים. האימפריה המסחרית, שלוותה גם בניצול אכזרי, הגיעה לסיומה עם מלחמת העולם השניה, אז הולנד נכבשה על ידי גרמניה הנאצית והקולוניות שלה באסיה עברו לידי היפנים, שכלאו את המתיישבים ההולנדים במחנות ריכוז בתנאים קשים. לאחר המלחמה חזרו אל הולנד המתיישבים, (חלקם דור שני) והגיעו אליה גם מהגרים מאינדונזיה ואחר כך מסורינם, וחללים מקומיים שלחמו לצד הולנד נגד עצמאות מדינתם ונאלצו לעזוב עם נפילת האימפריה.

כל אלה מצאו בהולנד את ביתם אך שמרו על זהות רב לאומית. אינדונזיה וסורינם הפכו מקולוניות למדינות עצמאיות. אמנם מהגרים הגיעו להולנד מהקולוניות מתחילת המאה העשרים, אבל לאחר המלחמה גל ההגירה גבר, והוביל לחוקי הגירה מחמירים יותר. במוזיאון מוקדש מקום לסיפורים שלהם, ולתחושות האפלייה הגזעית שלהם במפגש עם החברה ההולנדית, לצד מוצגים שמתעדים את ההיסטוריה של האימפריה ההולנדית באסיה. גם המהגרים שהיו צאצאי מתיישבים הולנדיים גילו שהזהות המורכבת שלהם – בין אירופה לאינדונזיה – הפכה אותם למעשה לזרים במולדתם והם התקשו להתערות בה. המוזיאון המחודש, שקיבל ריענון בשנים האחרונות, מנסה להכות על חטאי האימפריה, וגם להציג את העתיד הרב תרבותי של הולנד בנימה חיובית ואופטימית.

לטקסטיל יש מקום מרכזי בהיסטוריה של האימפריה ההולנדית. הסוחרים גילו באינדים מסורות טקסטיל עשירות, המבוססות על עבודות רקמה והדפס. בדי כותנה מודפסים הפכו למוצר נחשק בנתיבי הסחר האימפריאליים, והגיעו גם לאפריקה, שם ההולנדים מכרו אותם בהצלחה כה רבה שהם הפכו ללבוש הטיפוסי גם של תושבי אפריקה הילידים. רבים מהבדים המודפסים הססגוניים שמזוהים היום עם לבוש אפריקאי הם למעשה תוצאה של מסחר גלובלי של האימפריה ההולנדית, ולא של מסורות אפריקאיות ארוכות שנים. לצד המסחר בבדים, ההולנדים סחרו גם בעבדים, שהביאו מאפריקה למטעי הקפה באינדונזיה, למכרות המינרלים בסורינם, ולקחו למעשה את מקומם של הפורטוגזים בקידום הסחר בבני אדם וניצולם למטרות רווח. גם פועלים סינים הגיעו לעבוד בקולוניות ההולנדיות, והביאו איתם מסורות טקסטיל וקראפט משלהם. 

המוזיאון מציג גם תערוכות של אמנים עכשויים, וביניהם כאלו שמתשמשים בלבוש הולנדי היסטורי כדי לשאול שאלות על ציביליזציה ותרבות. האימפריה ההולנדית, כמו כל האימפריות האירופאיות, קידמה את הרעיון שההולנדים כובשים את אסיה במטרה להביא ליבשת את פירות הציביליזציה האירופאית המודרנית. תיאוריות גזע פסאודו מדעיות על הדימיון והשוני בין תושבי האיזור לבין האירופאים קידמו את הצידוקים שההולנדים נתנו לכיבוש אסיה. אחד האמנים, מייקל קוק, הצטלם בלבוש מסורתי כדי לערער את התפישה הזאת ולחשוב מחדש על הכוונות והתוצאות האמיתיות של הכיבוש. היצירות המקוריות של תושבי הודו המזרחית, בטקסטיל וחרוזים למשל, מוכיחות את היכולות האמנויות והאסטטיות הגבוהות של בני המקום עוד לפני הגעת האירופאים לשם. 

טקסטיל שימש גם למחאה ולביטוי ההתנגדות של בני המקום לכיבוש ההולנדי האכזרי ולאחר מכן גם לכיבוש היפני. מטפחת צבעונית קשורה על הראש הייתה סמל למרי נגד היפנים במחנות הכליאה במהלך מלחמת העולם השנייה. בסורינם, לכל שיטת קשירה של המטפחת הייתה משמעות מסוימת, שהפכה את כיסוי הראש לשיטת תקשורת ללא מילים בהשראת תרבות אפריקאית.

אמני טקסטיל עכשווים משתמשים ברעיונות ובחוויות מהתקופה הקולוניאלית כדי לזכור את הניצול של המקומים בידי השליטים הזרים. בתערוכה הוצגו מגוון עבודות רקמה והדפס שמתעדות באופן פיגורטיבי או אבסטרקטי את קשיי החקלאים המקומיים, את ההשפעות הפסיכולוגיות של הכיבוש, ואת עולם הטבע שהשתנה ללא היכר תחת השלטון ההולנדי.

המוזיאון רחב הידיים היה שומם בביקורנו בערב קריר. רחובות הולנד עדיין מהדהדים את ההיסטוריה הקולונאלית, בשמות הכיכרות והשדרות, בתושבים עצמם שהגיעו להולנד דרך דרכי המסחר העתיקות, וגם כמובן במוצגים המרהיבים, שממלאים אולמות גם במוזיאון הלאומי, בין טקסטיל לקרמיקה או פריטי כסף ותכשיטים ששימשו סוחרים במסעותיהם או הגיעו להולנד מאינדונזיה, מבאלי וג'אבה, ומעידים על הקשרים הגלובליים שעיצבו את המדינה.