השבוע ביקרנו בתערוכה על דרך המשי בבריטיש מוזאום בלונדון, שבקרוב תיסגר אחרי שזכתה לעשרות אלפי מבקרים. התערוכה חוקרת את דרכי המשי שחיברו בין ערי סין ומרכז אסיה דרך איסטנבול, איטליה והגיעו עד לאנגליה. תור הזהב של דרכי המסחר האלה היה בימי הביניים המוקדמים, אז סחורות ונוסעים רבים נעו לאורכן.

רוב המוצגים בתערוכה היו ממצאים ארכאולוגיים שנחשפו באתרים שונים לאורך דרכי המשי, או ממצאים ממוזיאונים מובילים. היו שם גם דפים נדירים מגניזת קהיר, ששמורה באוניברסיטת קיימברידג' לצד אוצרות זהב ביזנטינים עשויים בעיצובים יחודיים ומדויקים.

התערוכה מלווה את המבקר מעיר לעיר לאורך מסע מרתק במיוחד מלא ביצירות אמנות ואומנות מרהיבות ובתרבויות עשירות. המסר של התערוכה חשוב במיוחד היום: התרבות המודרנית אינה תוצר של תרבות לאומית, של מדינה זו או אחרת, אלא תרבות קוסמופוליטית של אנשים בתנועה, נוודים וסוחרים שהביאו איתם חידושים והמצאות ממקומות רחוקים. למעשה התערוכה מערערת את מושג התרבות הלאומית, וטוענת שבכל מדינה מודרנית התרבות נולדה ממפגש רב תרבותי ורב דתי ארוך שנים.

שמחנו במיוחד לגלות את היצירות שהגיעו מסמרקנד ובוכרה, ערי אבות אבותינו. סוחרים, פילים, מלכים וכלי חרס תועדו בציורי קיר מרשימים שהובאו ישר מאוזבקיסטן. גם רקמות עתיקות, שמתעדות פירות ופרחים מקומיים, מעידות על עושר התרבות שהגיעה למערב והשפיעה על ייצור הטקסטיל והרקמה באיטליה וצרפת.

בדרך המשי נעו הרבה יותר מגלילי בדי משי. כלי חרסינה, כתבים עתיקים, בגדים, סוסים אצילים שמזיעים דם ופסלי סוסים קדושים, כל אלה הגיעו למערב, שאימץ אליו את ההמצאות והרעיונות המרשימים, אבל ההיסטוריה המודרנית לא נתנה קרדיט לארצות המקור.

בנוסף לערעור רעיון האחידות התרבותית הלאומית, התערוכה גם מראה איך המערב התבסס על המצאות וסחורות מן המזרח כדי לבסס את עושרו וכוחו. טכניקות אריגה ורקמה הניעו את תעשיית הטקסטיל המערבית, בעוד עד המאה ה 19 קיסרי סין דחו הצעות בריטיות למסחר בטענה שסין מייצרת את כל הדרוש לה, ואין לתושביה כל צורך בסחורות מיובאות. התערוכה מראה שככל הנראה הצדק היה עם הקיסרים, עושר התרבות האסייתית ממרכז אסיה היה מרהיב ומלהיב, רחוק שנות אור מהדימוי של ימי הביניים החשוכים שנפוץ במערב.