פירנצה, ינואר 2025
האם לראות את פירנצה כמו בפעם הראשונה זו חוויה נשכחת, או אפשרות רלונטית גם אחרי ארבעים שנים וביקורים רבים? שיטוט איטי וחקרני ללא מפה או אמצעי ניווט מזמן תמיד הפתעות וחידושים. ערים מטבען אינן קופאות בזמן גם אם הן עתיקות והיסטוריות כמו בירת טוסקנה הנחשקת.
רחובות צרים מעבר לגשרי הארנו מזמנים לנו הפתעות ואנו יוצאות להליכה בבוקר חורפי מעונן וקריר של חודש ינואר. העיר מתאוששת מעומס תיירות החגים שחלפה, קישוטי החג עדיין מאירים את הרחובות אך פירנצה ומתכנסת לתקופת החורף הרגועה, זמן מתאים לביקור ארוך עליו נכתוב כאן בהמשך.

Via maggio רחוב מאג׳יו הנעים משופע בגלריות של חפצים עתיקים, בוטיקים קטנים פה ושם מסעדה נעימה, ומוביל אותנו אל ויה רומאנה כאן שוכן מוזאיון נסתר ופחות ידוע. בקופה אין תורים והחדרים ריקים ואוריריים מאפשרים להנות מהמוצגים המרגשים שיופיים היחודי טמון בעובדה שלא נעשו בידי אדם. כל מה שמוצג כאן נאסף מהטבע. התמקדנו בקומה הראשונה שם מוצגים אוספים יפיפיים של מינרלים מקוטלגים על פי איזורים גאוגרפים ואו סוגי המינרל. גרעין האוסף נוצר כבר במאה ה15 כחלק מחדרי האוצרות הנדירים של משפחת מדיצ׳י, (חדרים שהקדימו את מוסד המוזאון כמו שאנו מכירים אותו היום).

במאה ה17 המדען הדני נילס סטנסן הקדיש את זמנו לחקר האוסף בשליחותו של קוזימו השלישי. בהמשך הועבר האוסף למוזאון המלכותי של ההיסטוריה של הטבע ונקרא la specola משכנו הנוכחי בפאלצו טוראג׳יאני חלק מהאוניברסיטה של פירנצה.

בעידן המודרני ולאור התובנות העכשוויות על משמעות כריית מינרלים, מחצבים, מאובנים וההשפעה ההרסנית של הפעולות הללו על ערכי הטבע, בריאות, הרס נופים, ניצול עובדים, עבודת קטינים וכו המבט על הגבישים היחודיים הללו הנראים כיצירות אמנות נדירות ביופיין מסודרים כתכשיטי יוקרה בארונות מוארים, מעורר מחשבות מטרידות. האם טבע הוא משאב? האם נוכל לשנות את התפיסה עליה התחנכנו שהאדם שולט בטבע וכל המינרלים, האבנים הטובות, הזהב, והכסף הפחם והנפט שם כדי שננצל אותם ונפיק מהם עוד ועוד ללא מחשבה על המשמעות?

בהקשר הזה מעניין היה לקרוא השבוע בהארץ על מחקר הקושר את נפילת האימפריה הרומית, בעקבות השפעת זיהום האוויר שגרמו מכרות העופרת לבריאות של האזרחים הרומאים. בינתיים בהיכלות המדיצ׳י אפשר לראות עושר וסקרנות שנעלמו והותירו אחריהם רק סימנים.