טורינו, ינואר 2025.

השבוע יצאנו למסע בעקבות דמות דרמטית אך נשכחת, מהפכנית ומרדנית שחיה לפי עקרונותיה בין מדינות שונות בעידן המהפכות של סוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20. טינה מודוטי נולדה באודינה, Udine, עיר קטנה וענייה בצפון איטליה למשפחת פועלים. לדוד שלה פיירו הייתה חנות צילום בעיר, ומגיל צעיר טינה היפה הייתה נושא לצילומיו החובבניים. כמו משפחות איטלקיות רבות בתחילת המאה, גם משפחת מודוטי היגרה, בהתחלה לאוסטריה ואחר כך לארצות הברית, בחיפוש אחר הכנסה וחיים טובים יותר.

קצת לפני מלחמת העולם הראשונה, טינה הייתה נערה צעירה והחלה לבלות בסן פרנסיסקו. היא הייתה רקדנית ומעצבת תלבושות, צלמת ואמנית.  בגיל 21 היא נישאה לפסל ומשורר והצטרפה למעגל הבוהמה של לוס אנג'לס. משם הדרך הייתה קצרה למקסיקו, שמשכה אמנים סוציאליסטיים רבים להנות מהמהפכה הסוציאליסטית ומהתרבות החדשה שנוסדה ברפובליקה. אך לאחר זמן קצר, בעלה מת, והיא החלה לשתף פעולה עם הצלם האמריקאי אדוארד ווסטון, שהגיע גם הוא למקסיקו סיטי. היא הייתה הדוגמנית והעוזרת שלו, והוא הפך להיות בן זוגה לחיים, וגם לימד אותה את אמנות הצילום. 

התערוכה חושפת יותר מ-300 צילומים לא ידועים של טינה מודוטי, שמתעדים שלבים שונים בחייה: עולם התיאטרון והאמנות, המהפכנים הסוציאליסטיים הבינלאומיים בעיר, חיי הקהילה של חברת הילידים המקסיקנים, התרבות המקומית והפוליטיקה המשתנה. היא צילמה את העולם דרך נקודות מבט שונות: המהפכנית המשתתפת במחאה, האנתרופולוגית החוקרת, הבוהמיינית המשוחררת והמתעדת המרוחקת. היא יצרה לעצמה סגנון ייחודי ויוצא דופן שהתעלה לעיתים גם על ווסטון. אך היחסים ביניהם לא האריכו ימים, ובמהרה ווסטון חזר לארצות הברית, ומודוטי נשארה במעגלי האמנות והמהפכה במקסיקו, לצידם של פרידה קאלו, דייגו ריביירה ועוד. בשנת 29 היא פרסמה מניפסט חברתי ואמנותי, שלווה גם בתערוכה גדולה וחשובה מצילומיה.

הצילומים של טינה מתעדים נשים ואת הלבוש שלהן, לפני מאה שנה. היא מצאה את הפואטיקה של היומיום בחיי הכפר, וגם הציעה מבט חדש ולא תמיד מחמיא על נשות הבוהמה שהיו לחברותיה. אחרי כשלון המהפכה במקסיקו, היא עברה לאירופה, וגרה תקופה אצל חברה אמנית בברלין, אבל שם לא הצליחה להמשיך את קריירת הצילום שלה. האור היה אחר, מצלמת הלייקה החדשה לא הייתה לטעמה, וגם נושאי הצילום העירוניים האירופאים לא מצאו חן בעיניה. היא הקדישה את השנים האחרונות לחייה למחאה סוציאליסטית, ונשלחה מטעם הקומינטרן הרוסי לקדם סוציאליזם בספרד, אך ברחה משם עם פרוץ מלחמת האזרחים. היא חזרה למקסיקו, אך לא חזרה לצלם. בגיל 45, היא מתה מהתקף לב, או אולי אויבי המהפכה התנקשו בחייה.

התערוכה בטורינו חושפת את חייה וסיפורה וגם מביאה לקהל צילומים חדשים שלה שלא נראו עד כה. בארצות הברית, נערכה לה תערוכה גדולה לפני 30 שנה, בחסות הזמרת מדונה, שהיא אחת האספניות החשובות של עבודתה. הצילומים שלה הוצגו במספר תערוכות, באיטליה, באוסטריה וגם במוסקבה (בזכות תרומתה לסוציאליזם), ואף זכתה לסדרת טלויזיה על חייה בכיכובה של מוניקה בלוצ'י, אך עדיין עבודות הצילום שלה פחות מוכרות. התערוכה בטורינו ממשיכה לקרב לקהל הרחב את דמותה הייחודית, באמנות ובפוליטיקה.