קיוטו, דצמבר 2024
המוזאון האלגנטי לאמנות Kyocera בקיוטו אירח לאחרונה את התערוכה הנודדת של בית האופנה האיטלקי ג׳וצי, קוסמוס. התערוכה שהוצגה כבר בלונדון ובשנחאי נוצרה לציון מאה שנים להקמת המותג וממשיכה במסעה במטרה להפיץ את ערכי הבית באמצעות חומרי הארכיון שנשמרו במהלך השנים, פריטי עיצוב אורגנליים, ספרי השראה המתארים תהליכי יצירה של מוצרים, מסמכים מקוריים, צילומים, קטלוגים.

באחד פרקים הקודמים של התערוכה הנודדת, שהוצג בלונדון, Guccio Gucci הצעיר, כבר בשנת 1899, התבונן ולמד את סגנון הבגדים, התיקים וארגזי המסעות של עשירי ואצולת בריטניה בעודו מפעיל את מעלית הפאר של מלון סבוי ומשם רקם חלומות על מותג יוקרה לעשירים בהשראה בריטית שיסד בהמשך ב-1921 בעירו פירנצה. כאן בקיוטו התערוכה מציינת 60 שנים לפעילות המותג ביפן ולברית ערים תאומות בין קיוטו לפירנצה, ומדגישה אלמנטים דומים בין התרבויות.

התערוכה חולקה לנושאים שונים תחת הכותרות ׳מבוך הזמן׳׳, ״גלגל החיים״, ״הדים״, ״מורשת פנאי״, ״במבוק״, ו״חוטים אדומים״.  אחד החלקים מראה את הקשר בין תיקי היד האייקונים של המותג בעלי ידיות הבמבוק, (התיק שעוצב ב-1947 )אל מסורת העתיקות של הקראפט היפני העושה שימוש בחומר הגלם הזמין המקומי והזול, כמו גם נוכחות הצמח בציורים יפניים באמנות סידורי הפרחים, במזון, בגני המקדשים וביערות הבמבוק הציוריים והמדיטטבים. יש שאומרים שהידיות נוצרו בהשראת התשוקה של בן השושלת ואסקו גוצ'י למקלות הליכה שרבים מהם בעלי ידית במבוק מעוקלת, חומר גלם קל משקל בעל מראה יחודי.

לפי קטלוג התערוכה שיזמה בעלת המותג, חברת האחזקות הצרפתית kering המנהלת את בית האופנה בין שלל מותגי יוקרה נחשקים שנרכשו עם השנים (סאן לורן, באלנסייגה, בוטגה ונטה, אלכסנדר מקווין) תיק היד הוא אולי המוצר האייקוני ביותר של גוצ'י. מודלים שונים שלו נושאים נושא שמות של נשים מפורסמות כמו ג׳קי, דיאנה, גרייס קלי ועוד. התיק מתואר כ״הרבה מעבר לתיק או חפץ, תיק היד מהווה מטאפורה לסגנון המייצג באופן ישיר את האישיות של הנושאת אותו״. אולי הדגש על התיק הוא חזרה למקור של המותג, שהתמחה בעשורים הראשונים שלו באביזרים ותיקים, וכלל לא עסק בביגוד.

אנו מביאות כאן את צילומי התערוכה וחוסכות לכן את התור ואת ההמתנה לסרט בכניסה, שם
המבקרים התבקשו על ידי דיילים להמתין לפני דלתות האולם הסגורות ולצפות בסרט וידאו כהכנה לביקור. החוויה היתה מאד ממושטרת ומדויקת בהתאם לרוח המקום, ונזכרנו בה כשראינו השבוע ראיון עם מנהל הבריטיש מיוזיאום, שטען שלמבקרים יש זכות להיכנס (בחינם) וגם זכות לצאת מהמוזיאון אם החוויה אינה לרוחם, ועל כן מנהלי המוזיאון צריכים להתאמץ ליצור תכנים שיעודד את המבקרים לרצות להישאר.