איטליה, יולי 2024
השבוע כשהטמפרטורות עלו וחום הקיץ החל להעיק יצאנו אל ההרים לחזות בפריחת הפרגים. פריחה מאוחרת זו מאפיינת איזורים גבוהים בהם הטמפרטורה עדיין מתחת לעשרים מעלות והאדמה רוויה במי שלגים מאוחרים. בעוד שבאיזורים המישוריים הטמפרטורה כבר נסקה לשלושים וחמש או ארבעים מעלות ,וברומא העיר נמדדה טמפרטורה של חמישים מעלות באיזורים מסויימים כמו הקולסאום, כאן בהרים בגובה 1400 מטר מעל פני הים, עדיין ניתן להנות מקרירות כמעט חורפית. המבט חובק את השדות וההרים מהם ניבטים אין סוף גוונים של ירוק מנוקדים בפרחים אדומים כחולים ולבנים. למרגלות ההרים נפתחים מישורים רחבי ידיים כמו שטיחי ענק צבועים באדום לוהט, שדות רחבים של פרחי פרג רעננים וטריים.

בין הדרך המתאפיינת בצבעי נופים קיציים שגווניהם נעים בין צהוב לחום המאפיינים את האיזורים החקלאיים המישוריים, לבין ההרים הירוקים שופעי פרחי הבר הצבעוניים שורר ניגוד מרתק ביופיו. הנסיעה היא כמו חזרה בזמן אל עונת האביב, המזמינה שהייה מדיטטיבית מול הצבעים המרהיבים של הפרחים.

מעבר ליופי האסתטי ולקסם של הטבע שאינו מאכזב כל שנה מחדש, לא ניתן להתעלם ממשמעות הפרח בתרבות המערבית. זו תרבות שמעניקה לפרגים סמליות שלא ניתן להשתחרר ממנה כשמביטים על הפרחים. במערב אירופה, הפרג מסמל מוות, סמליות שיוחסה לפרח מאז המלחמה הגדולה, מלחמת העולם הראשונה. בשדות ההרג, שם הלכו אל מותם מליוני חיילים, גדלו פרגים אדומים שמסמלים את הדם שנשפך ללא תכלית. פרחי הפרג המלאכותיים על דש המעיל שימשו לא רק לזיכרון אלא גם לגייס כספים לקורבנות המלחמה. מעצבת צרפתיה בשם אנה גרין יצרה את דגמי הפרח הראשונים ומכרה אותם לטובת יתומי חיילים. באנגליה, פצועי מלחמת העולם הראשונה עבדו במפעל מיוחד של הצבא ובו יצרו את סיכות הגש בצורת הפרח שנמכרו לטובת צדקה לחיילים הפגועים, והמסורת הזו ממשיכה גם היום.

מאז ועד היום, הפרגים קשורים במלחמות שהאנושות מתעקשת להמשיך. כך למשל כל שנה עונדים הבריטים פרח פרג אדום ושחור על דש הבגד בתקופת יום הזיכרון בחודש נובמבר כדי לא לשכוח את הנופלים. מתנגדי המלחמות והלאומיות עונדים פרג לבן, המסמל פציפיסטיות לעומת הלאומנות הממלכתית, ואילו פרג סגול מזכיר את בעלי החיים שנפגעו בקרבות. יותר ממאה שנה אחרי תום הקרבות, הפרג לא איבד מחשיבותו. הסמלים נשארים סמלים והמלחמות נמשכות, וגם הפרגים ימשיכו לפרוח.

צילום: אילנה אפרתי.