פירנצה, יוני 2024.

השבוע חזרנו לפלאצו סטורצי במרכז פירנצה, וביקרנו בתערוכה של האמן אנסלם קיפר, שתסתיים בחודש יולי. קרן סטרוצי שמנהלת את המוזיאון מתמקדת, באופן לא מפתיע אולי, בתערוכות של אמנים מצליחים שיכולות להפוך לשוברי קופות בעלי ערך כלכלי. כך ראינו בשנים האחרונות את ג'ף קונס, אולספור אליאסון ואניש קאפור ועתה גם קיפר מצטרף. התערוכות האלה אכן סיפקו את הסחורה אבל לא הפתיעו ברמה האמנותית: התחושה הכללית הייתה של עוד מהמוכר. גם קיפר כבר הציג הרבה פעמים תערוכות באיטליה, כולל במילאנו בהנגר ביקוקה, ובפלאצו דוקאלה בונציה אך נראה שהיצירה שלו מושכת עניין רב.

התערוכה הנוכחית נפתחת במעין פסל דמוי מטוס או אולי כנפיים מוזהבות ועליהן כתוב בעברית מיכאל ובלועזית לוציפר. לאורך כל התערוכה ניכר השיח של האמן, במקור גרמני אך עתה גר ליד פריז, עם מיתולוגית דתיות ומערביות. התנך, הפילוסופיה היוונית  ועוד אבני פינה של  תרבות אירופה מככבות בתערוכה באופנים פחות או יותר מתוחכמים. אחד הציורים, שמציג מעיין אילן יוחסין מוזהב של הוגי הדעות של יוון העתיקה, משקף היטב את המוטיבים התרבותיים שמעניינים את קיפר. הקהל, שזיהה את שמות הפילוסופים כתובים על הציור, נהנה מהמפגש עם דמויות שמסמלות את ערש התרבות.

אך מעבר לניים דרופינג התרבותי, וכמובן שהיו שם גם צילומים של דמות מצדיעה במועל יד, לא יכולנו שלא לתהות על החידוש והעניין האמנותיים שביצירתו של קיפר. הוא מהדהד נושאים של כלייה ומחזור שבהחלט נשמעים עדכניים היום אבל לא תמיד היצירות עצמן הציעו מבט מחודש או מפתיע על הנושאים המהותיים שעומדים ברומו של המערב, שהיצירות איזכרו. הויזואליה והאמנות עצמה קרסו תחת משקל המסר, ולא הצליחו לשדר את אותו רעיון אבסטרקטי ייחודי ונשגב שנשאר בעיני הדמיון גם אחרי הביקור בתערוכה. באתר של המוזיאון קראנו שספרי האמן הם חלק מהותי ביצירה של קיפר ולא הופתענו. הרעיונות והמחשבות היו יכולים לבוא לידי ביטוי בין דפי ספר, ולא בהכרח דרך ביטוי אמנותי פלסטי.

כשיצאנו מהתערוכה אל רחובות העיר ראינו שבקרוב תיפתח בעיר תערוכה חדשה של האמנית לואיז בורג'ואה עליה כתבנו כבר פה. גם היא דמות מוכרת שקיבלה הרבה תשומת לב מוזיאלית בעשור האחרון. האם במקרה שלה האמנות תצליח להתעלות מעל למשקלו של המסר? נלך בשבוע הבא ונגלה.