טיול בגן היה מאז ומעולם חלק מחיי הרוח והמחשבה. בין אם באוניברסיטאות באירופה או בעולם הערבי, או במנזרי מדיטציה באסיה, לצד חדרי הלימוד והשיח היו גנים מטופחים שבהם הוגים, מורים ותלמידים טיילו, ישבו והחליפו רעיונות. הגן לא היה בדיוק טבע פראי, אלא סביבה טבעית מתוכננת ומאורגנת ביד אדם, כלומר מקום שנוצר בכוונה כחלק מהתרבות האנושית.
השבוע ביקרנו בשלושה גנים של אוניברסיטאות אירופאיות. בכולן, הגנים הם לא רק חלק בלתי נפרד מהנוף, אלא גם חלק מהפעילות האינטלקטואלית. אם בעבר אנשי הלימוד היו ספונים בספריה והגן נועד לשחרר את רוחם ועיניהם מהספרים, היום הגן משמש מפלט מהמסכים, מקום בו אפשר לתת למחשבות לנדוד בין הערוגות והעצים, ואולי למצוא רעיונות חדשים.
באוניברסיטת גוטנברג בשוודיה, שזכתה לאחרונה לקמפוס חדש למדעי הרוח, הגן נפרש באופן טבעי סביב אגם מלאכותי שמזמין אליו לא רק ברווזים אלא גם את ילדי השכונה. כך הגן משמש לא רק את הסטודנטים שמחפשים מרגוע אלא גם את התושבים שגרים סביבו. בשעות צהרים חמימות של יום אביב נאה אפשר למצוא שם קוראי ספרים על הספסל, רוכבי אופניים במנוחה או ילדים שמשתעשעים במים.

הגנים של אוניברסיטת קימברידג' מתחלקים למעשה בין הקולג'ים השונים. בקרייסט קולג' שבמרכז העיר הגנים מטופחים בדקדוק, והאירוסים הפורחים ממלאים אותם בכחול. בקווינס קולג' שלאורך הנהר הסטודנטים יושבים בספסלים אחר הצהרים, או מסתובבים בין השבילים בבגדי ערב אחרי השקיעה. הגן הוא מפלט מהעיר והספרייה, אבל גם מקום בו אפשר להחליף רעיונות, למצוא השראה.

אחד המבנים של המכון האוניברסיטאי האירופאי בפירנצה ממוקם בוילה עתיקה ששימשה לפי הסיפורים את תושבי העיר שנמלטו ממגיפת הדבר, כפי שכתב בוקצ'ו בדקמרון. ממקום מושבה מעל העיר, וילה סקיפנויה היא עדיין מופת של אדריכלות רנסנס וגם הגנים שלה מטופחים בסגנון דומה. אפשר לטייל במבוך הקטן, לשבת ליד המזרקה ולהקשיב לקרקור הצפרדעים. החוקרים שעובדים במכון משקיפים על הגן בו הגננים פעילים ללא הרף.
במוזיאון הגנים בלונדון מוצגת עכשיו תערוכה על נשות בלומסברי, ביניהן וירגיניה וולף, שהיו גם גננות מסורות ומצאו השראה בגנים שלהן ליצירתן האמנותית. החשיבות של הגן מתעמעמת לעיתים בחיי היומיום בעיר, אבל אם עוצרים את המירוץ להביט בגנים המושקעים של אוניברסיטאות, אפשר להבין את כוח המשיכה של הגנים עבור הוגים, יוצרים ואמנים, גם היום.