פירנצה, 2024.

השבוע אנחנו חוזרות לתערוכה שבה ביקרנו בקיץ, באולמות השקטים של פלאצו פרטי בפירנצה (על האישה שלכבודה נבנה הארמון כתבנו כאן). התערוכה הצנועה התחבאה באולמות הפנימיים של מוזיאון האופנה בנבכי הארמון. היא הוקדשה לאישה שראתה בחייה איך החזון האמנותי והפמיניסטי שלה מתגשם –  אך לא קיבלה על כך הכרה. ג'רמנה מרוצ'לי  Marucelli היא לא שם שמוכר בכל בית כיום, וגם בהיסטוריה של האופנה האיטלקית היא לא הפכה לסלבריטאית. אבל המעצבת, שמתה לפני 40 שנה, הייתה בעלת אינטואיציות חזקות, וידעה לתרגם אותן לעיצובים מרהיבים לנשים, בשנות השלושים וארבעים. היא הקדימה ביצירותיה את ה'ניו לוק' של דיור, אך צפתה מהצד בהצלחה המטאורית של האופנה הצרפתית בעוד היא עצמה נותרה אנונימית למדי. כיום לא זוכרים שבשנות החמישים והשישים היא הייתה ממעצבות האופנה המובילות באיטליה, ובייחוד במילאנו.

ג'רמנה נולדה בפירנצה בשנת 1905 ובגיל 11 כבר החלה לעבוד באטלייה האופנה של דוד שלה. כשפתחה את בית האופנה שלה, בשנות הארבעים, היא מצאה השראה באמנות ובהיסטוריה, שיתפה פעולה עם מעצבים וציירים איטלקים ידועים, ועיצבה בגדים שנראים עד היום עדכניים ולבישים. היא הייתה נטועה עמוק בסצנה הבוהמיינית של מילאנו בשנות החמישים, וייסדה פרס ספרותי חשוב, שנתן מקום לספרות ולשירה המודרניסטית באיטליה הדמוקרטית.

הבגדים שעיצבה נחשבו ליצירות אמנות. היא יצרה קולקציות בהשראת אופארט ובהשראת דמות האישה הלוחמת במיתולוגיה. שמלות פשתן מודפסות בציור של צייר הפכו לבגד פשוט אך מסוגנן. יותר מכל, היא סרבה להעתיק מודלים צרפתיים, כפי שהיה נהוג בבתי האופנה הקטנים באיטליה, וחיפשה השראה מקומית, בתרבות של מילאנו המודרנית.
למה שמה של מרוצ'לי נעלם ונשכח? אולי דווקא בגלל האינטואיציה שלה, שגרמה לה להקדים את זמנה ולהציע, למשל, כבר בשנות החמישים בגדים יוניסקס זהים לנשים ולגברים? עד שהקהל הבין את המסר שלה, היא כבר המשיכה הלאה, לרעיון הבא. בשלב מסוים ,היא התעייפה מהמרוץ הבלתי נגמר אחר תצוגות האופנה העונתיות והמצגות לעיתונאים בסטודיו, והמשיכה לעבוד ולחקור את עולם הבגדים הנשיים בעצמה, ללא התחשבות במוסכמות של התחום. המרד הזה הוביל אותה למסלול שונה מאשר בתי האופנה הידועים של אירופה. התערוכה אמנם הציגה יצירות מרהיבות שלה, אך חסרה בה מחשבה מקורית יותר על החדשנות של היוצרת, ועל הסיבות לכך שרק מעטים זוכרים אותה.
באוטוסטרדה של האופנה שנהיתה מהירה יותר ויותר בשנים האחרונות ואיבדה את היצרתיות שבאה ממקום אמיתי של מחקר וזהות אישית דמויות כאלו לא מוצאות את מקומן וזה חבל. רק יצירה שנובעת ממחקר אישי וזהות מצליחה לחצות את ההיסטוריה ולהשאר רלוונטית
והשאר הוא טרנד מסחרי שנשכח.
אך מעט מזהים ומכבדים כשרונות בזמן אמת: כדי שימשיכו ויתפתחו צריך גם להשקיע בחינוך הקהל לאיכות, אמנות ויצירתיות.