טריאסטה, 2024.

בחרנו להתחיל את השנה החדשה 2024 עם סיפור מסע בגן. הגן הוא מושג רוחני, מקום של מדיטציה, שלווה, שבו מתאפשרת הקשבה לצלילים נעימים כמו ציוץ הציפורים ומשב הרוח בעלי העצים, פיכפוך המים במזרקות ובאגמים וקולות הצעדים המרשרשים על אבני החצץ הקטנות בעודינו צועדות בשבילים.

הגן הוא מקום מפלט מרעשי העיר, מהמולת התנועה, מקום מוצל וקריר בימי חום, מקום להרהורים ומחשבות, לחלומות בהקיץ. הגן הוא אלמנט שמחבר בין הטבע ליצירה האנושית, לכן הגנים מרתקים בשל כל מה שהם מכילים ובזכות המחשבה על ההגשמה האישית של האנשים שיצרו אותם כמו שכתבנו פה על גני בובולי בפירנצה.

הגן שבחרנו לספר עליו היום הוא גן שהיה חלומם של זוג אריסטוקרטי השייך למאות קודמות ולזמן אחר, אבל באמצעות הגן שיצרו הם חצו את ההיסטוריה והגיעו לימינו. הם בנו לעצמם סוג של ׳אנדרטת זכרון’ אותה הורישו להנאת המבקרים מאז ועד היום כעדות לרגשות ולחלומות שהתגשמו. הגן שלהם הוא יצירה פיסית ורוחנית המשקפת תרבות, אסטתיקה, אופנה, וגם מכילה עדות היסטורית לשאיפה האנושית לסוג של מפלט, גן עדן עלי אדמות. הגנים מכילים שכבות היסטוריות, המהדהדות את התפתחות תרבות הגנים האנושית מאז ומעולם: מגני הסטואים היוונים ועד גני אלהמברה המוסלמים בספרד וגנים אירופאיים איטלקיים של הרנסנס.

מקסימליאן הבסבורג, (כתבנו עליו כאן), ורעייתו הנסיכה הבלגית שרלוט הידועה בשמה הספרדי קרלוטה, הקיפו את מעונם בשכבות של גנים הנשקפים מחלונות הקסטלו ונפגשים עם צבע הים הכחול הפרוש סביב לכל מלא העין.

על שטח אדמה נרחב של כמאתיים אלף מ״ר תוכנן ועוצב גן ימתיכוני בנקודה הכי צפונית של הים האדריאטי בה נפגשים חורש ימתיכוני עם צמחייה בלקנית ומרכז אירופאית.

הפארק מכיל גנים ארכיטקטוניים מעוצבים בסגנון איטלקי הצמודים לקסטלו ועד לאיזור גבעות של יער עצים ״טבעי״ בסגנון גנים בריטיים המכיל שבילי הליכה, פינות ישיבה, סוכות מוצלות, אגמים קטנים ופסלים.

מקסימיליאן היה אדם רב כישורים, אדמירל מפקד הצי האוסטרי, מדען, חוקר בוטניקה, הרפתקן, אינטלקטואל ליברל בדעותיו, ובעל תשוקה לארכיטקטורה. בתכנון הגן הם נעזרו בספרי בוטניקה רבים שחלקם מוצגים בספריית הקסטלו, אחדים הביאה קרלוטה שהיתה בזכות עצמה משכילה, אמנית ובעלת טעם אנין. היא הוסיפה לאוסף ספרים שהיו שייכים לאמה מלכת בלגיה. זה היה עידן של גילויים בוטניים, מהעולם החדש הגיעו צמחים אקזוטיים ולא מוכרים והאופנה האירופאית של הגנים התקופתיים שיקפה את העידן הקולוניאלי.

במסעותיו הימיים סביב העולם בספינת הצי נוברה, אסף מקסימיליאן צמחים וזרעים מאמריקה ומאסיה ושלח אותם לגן הנבנה במפרץ במיראמר, 820 סוגי צמחים הגיעו מוילות ומשתלות באיזור ונטו הקרוב. צמחים רבים אחרים הגיעו מהמשתלות הקיסריות של משפחת הבסבורג בוינה.

כיאה למעמד בעליו הגן משקף את מעמד האצולה והשליטה, וייצג את התפתחות ההיסטורית מאז ימי הבניים בהם גנים היו פרטיים או חלק ממנזרים וכנסיות. מאז ועד הזמנים המודרניים, ברנסנס התפתחו גנים של נסיכים, שנועדו לפאר את בעליהם. לא נפקד מקומו של נפולאון הקיסר שפיתח מאד את אמנות הגנים הצרפתיים שהפכו את הטבע ל״מקום מגורים״ תחת שמיים פתוחים.

עבודות הגינון החלו ב-1856 בפיקוחו של מקסימיליאן כששהה בטריאסטה וגם מרחוק כששהה במסעות ימיים ובהמשך ממעונו המלכותי במקסיקו סיטי, כשעבר ב-1864 להתגורר עם קרלוטה במקסיקו (גם משם שלח צמחים לגן) ונמשכו כעשור עד מותו הטראגי ב-1867. קרלוטה, שניסתה עוד לעניין את האפיפיור ואת נפולאון השלישי בשימור הקיסרות הכושלת שלה במקסיקו אך לשווא, סבלה מהתמוטטות נפשית. היא איבדה את שפיותה,סבלה מפרנויה והזיות, והעבירה את 48 השנים הבאות סגורה תחת פיקוח רפואי בטירה שרכש עבורה אחיה בבלגיה. 30 שנה אחרי מותה, בשנת 1927, נחנך במקום הגן הבוטני הלאומי של בלגיה.

דמותם של מקסימיליאן ושרלוט התפוגגה ונעלמה מהזיכרון הקולקטיבי אחרי כישלון חזון האימפריה הליברלית שלהם במקסיקו, כפי שכתבנו כאן. אבל הגנים שלהם ממשיכים לעורר עניין גם היום, כמקום של צמיחה, יופי וטבע שהיה חלומם.