פריז, אוקטובר/דצמבר 2023.

אחרי הביקור בתערוכה מהאוסף הפרטי של המעצב אזדין אלאיה במוזיאון האופנה, נסענו למארה, שם הסטודיו של המעצב נפתח מחדש לציבור אחרי שנסגר לקהל לאחר מותו. חלל העבודה של אלאיה בקומה הראשונה נותר כמו שהיה כשהמעצב עזב אותו בפעם האחרונה, גלילי בדים, גזרות נייר, קופסאות של כפתורים וסרטים ושולחנות גזירה מילאו את האולם המואר. דרך חלון עגול יחיד, המבקרים מוזמנים להציץ אל האולם ולקלוט אולי דבר מה משגרת העבודה של היוצר המוכשר.

בקומה התחתונה הוצגה תערוכה קטנה ומרתקת על הדיאלוג בין אלאיה למעצבת צרפתיה נודעת שכבר כתבנו עליה פעמים מספר: מדאם גרה. היא הייתה מקור השראה חשוב בשבילו, בזכות הגישה הפיסולית שלה לבגדים, הידע הטכני הניכר שאפשר לה ליצור שמלות קפלים מרשימות במיוחד, והעושר הויזואלי שלא עמעם את המינימליזם של הבגדים בעיצובה. ביצירות שלו הוא ניסה לתת פרשנות אישית לאותו רעיון, שהניע גם את היצירה שלה, הקשר בין הנפח והצורה לבגד ולבד.

כשביקרנו בתערוכה הרגשנו חלק משיחה אינטימית בין יוצרים, שהתעמקו ביצירת בגדים כאמנות ולא למטרות מסחריות. לא נראה שעמדו להם על הראש מנהלים וסמנכלי שיווק ומכירות, היצירה שלהם נראית לא מסחרית בעליל, יקרה ומורכבת מדי לביצוע ואולי על כן כל כך נחשקת ומרהיבה עד היום.

אלאיה, שנולד בתוניס והיגר לפריז בשנת 1956, הפך לאחד ממעצבי האופנה הידועים והנערצים בצרפת. הוא היה בין היחידים שסרבו למכור את בית האופנה לחברות גדולות, והעדיף להמשיך לשלוט בכל תהליך הייצור בסטודיו שלו. בשנת 1982 הוא התחיל ליצור גם בגדי ready to wear אך בשלב מסוים הפסיק להציג את הבגדים בתצוגות אופנה עונתיות וסרב להכנע לתכתיבים הנוקשים של תעשיית האופנה העולמית. באוסף שלו היו יותר מ 700 פריטים של מאדם גרה (מתוך 15 אלף פריטי האוסף), ונראה שהגישה האמנותית שלה – היא רצתה להיות פסלת – שבתה את ליבו. אולי גם היא, שנישאה לאמן רוסי ושם העסק שלה היה קיצור של שמו, הייתה אאוטסיידרית בעולם האופנה ובכך הוא יכל להזדהות איתה.