פריז, אוקטובר/דצמבר 2023.

רק השבוע, כמעט חודשיים אחרי ביקורנו בפריז, התפנינו לכתוב על אחת התערוכות המיוחדות שראינו בעיר, במוזיאון האופנה בפאלה גאליירה. זו תערוכה על נדיבות, כישרון ומחקר מעמיק, תכונות ורעיונות שהניעו יצירה יותר מאשר פרסום ותהילה. התערוכה יוצאת הדופן הייתה הצצה נדירה לאוסף הפרטי של המעצב איזדין אלאיה, שמת לפני שש שנים, אוסף ששימש אותו ממש בעבודתו, כמחקר לימודי לאפשרויות המרהיבות של יצירה בבד.

היופי בתערוכה הוא לא רק בפריטים המיוחדים שמוצגים בה (חלקם עוצבו על ידי מעצבים נודעים עד היום כמו מאדם גרה, שאנל, פוארה, בלנסיאגה, סקיאפרלי) אלא גם פריטים מאוד מרשימים שאלאייה בחר מבתי אופנה שהיום אף אחד לא זוכר. כך אלאייה, כמעצב בינלאומי, הצליח גם להאיר מחדש את יצירתם של מעצבים אחרים, בנדיבות והערכה שאולי פחות נפוצים בביצת האופנה העכשווית.

פריטי האוסף משקפים שינויים בסגנונות של אופנת העילית, מבגדי יוקרה מהמאה ה-19 דרך שמלות מפוסלות מקפלי משי, מלבושים של דיוות הוליוודיות וחליפות יומיום של נשות פריז וניו יורק. מה שמשותף לכל הפריטים היא היכולת הטכנית הגבוהה שדרושה ליצירתם.

התערוכה היא הזדמנות חד פעמית כמעט לראות יצירות נדירות מההיסטוריה של האופנה, וגם להבין איך מעצבי אופנה בעלי חזון כמו אלאייה משתמשים בהיסטוריה של האופנה כדי ליצור משהו חדש. אלאיה לא סתם אסף פריטים כמו "דף השראה" ממגזינים כדי להעתיק ולחקות, אלא מיקם את היצירה שלו בתוך מסורת של אופנת עילית אליה הוא שאף להשתוות ושאותה הוא קיווה גם לשנות. הוא ידע לזהות את הפריטים החשובים בכל אוסף של מעצב, לפני שהפכו לטרנד אם בכלל, ולדלות מהאוסף ההיסטורי שלו אינסוף רעיונות ליצירה חדשה ומקורית. בשבוע הבא נכתוב פה על התערוכה שראינו בבית המלאכה שלו במארה, שם הוצג דיאלוג יצירתי בינו לבין שמלות של מאדם גרה מהאוסף שלו, דיאלוג שמוכיח עד כמה ההיסטוריה יכולה לעורר חדשנות והתפתחות.