טריאסטה, אוקטובר 2023.
השבוע אנו שמחות להוסיף עוד רשימה לסדרה שלנו ‘מסעות בבתים של מנהיגים’ המתארת ביקורים בבתים של מנהיגים היסטורים.
הדרך המובילה אל העיר טריאסטה (כתבנו עליה כאן, מסע בין זהויות) מתפתלת בין צוקים עטורי צמחייה ירוקה לבין המפרץ הכחול הנפרש מימין למלא העין. מעט לפני העיר לא ניתן להחמיץ את הקסטלו, הטירה הלבנה הניצבת באלגנטיות בהירה על רקע הים הכחול חבוקה בגנים מסוגננים ומטופחים. זהו קאסטלו מיראמר שהיה מעונו של הארכידוכס פרדיננדו מסימליאנו ד׳אבסבורגו כפי שקוראים לו באיטלקית) ״מלך מקסיקו הראשון״ (על זה עוד נכתוב בהמשך) ורעיתו קרלוטה נסיכת בלגיה.

מסימליאנו היה אחיו הצעיר של קיסר אוסטריה פרנץ יוסף, הוא גדל בוינה בארמון שונברג והתפרסם ברגישותו לאסטתיקה ואהבתו ליופיו של הטבע. כקצין צעיר בצי האוסטרי הוא שט בסירתו במזג אוויר גרוע ומצא מפלט בנמל טריאסטה שם גילה מפרץ שליו נחבא בתוך צמחיה. מסימליאנו החליט לבנות שם מעון לו ולקרלוטה.

בסוף שנות החמישים של המאה התשע עשרה פרדיננד מקסימיליאן מונה למושל לומברדיה וונטו, חבל ארץ דובר איטלקית באימפריה האוסטרו הונגרית, והתיישב בארמון המלוכה במילאנו. באותן שנים הוא טרח על בניית הטירה שלו בטריאסטה. הוא היה ליברל בהשקפותיו, וניסה להעביר רפורמות למורת רוחם של מפקדי הצבא האוסטרי בלומברדיה, שהתנגדו לו ואף הביאו לפיטוריו אחרי שנתיים בהן מיליציות איטלקיות פעלו ללא הרף נגד שלטון האימפריה האוסטרית. פרדיננד מקסימיליאן רצה דווקא להיענות לבקשות המורדים האיטלקים ולהעניק להם חופש רב יותר אך הקיסר, אחיו, סרב להכנע לאלימות ופיטר אותו מתפקידו, וחיזק בכך דווקא את המאבק לעצמאות איטליה.

בינתיים, הקסטלו שנבנה בין השנים 1856-1860 מתאפיין בסגנון אקלקטי מהודר מוקף גנים מסוגננים ורחבי ידיים הנפרשים על פני 22 הקטר נשקפים אל המפרץ. פרדיננד מקסימליאן הגשים באמצעות עיצוב הפנים של הקסטלו את אהבתו לבוטניקה, לקרפט ולאסטתיקה אורינטלית. כל פרט בעשרים ואחד החדרים מעוצב בהשראת צמחים ופרחים, ונעשה בידי מיטב אומני התקופה. מריהוט העץ ועד בדי משי ברוקד המחפים קירות וחלונות, שנארגו במיוחד בעיצובים עשירים במוטיבים מלכותיים המשלבים בין סמלי המשפחה לבין מוטיבים של צמחייה מקומית. לא נפקד מוטיב דקורטיבי של צמח האננס המייצג את מקסיקו (תיכף נגיע לפרק הזה בחיי הקיסר).

מיקומו היחודי של הקסטלו והתכנון הארכיטקטוני מאפשר מבט אל הים הכחול מכל חדריו. מהסלון המפואר בקומה העליונה נשקפים במלוא האלגנטיות הגנים והפארק, המבט מתארך מהגנים האורנמנטליים בסגנון רומנטי אירופאי המעוטרים בפרחים ובפסלים. מקסימיליאן תכנן את הגנים בהשראות שונות, מהגנים האירופאים של ילדותו ועד החורש הימתיכוני שהכיר ממסעותיו בים התיכון ושתל זנים שונים ומגוונים שמחברים בין סגנונות. ניתן לטייל בשבילי החצץ הלבנים המתפתלים מפתח הקסטלו ועד בתני החממות ואחריהן הלאה לעבר החורשות היותר טבעיות שאין לראות את סופן.
הריהוט בקסטלו הוא אורגינלי ונשמר גם אחרי שקסימיליאן וקרלוטה עזבו למקסיקו ב-1864 והמעון שימש בהמשך לחופשות של משפחת המלוכה מבית הבסבורג.

קצת אחרי שהזוג עבר להתגורר בקסטלו ב-1861 יצא מסמליאנו למסע מחקר בוטני באמריקה הדרומית שם התידד עם אצילים מקסיקניים שמרנים, שנבהלו מרוחות המהפכה הליברלית בארצם והציעו לו להיות קיסר מקסיקו, תחת חסות האימפריה הצרפתית. נערך גם משאל עם מפוברק, שבו אזרחי מקסיקו בחרו בו לכאורה להיות לקיסר שלהם, ובתמורה מקסימיליאן ויתר על כל זכויותיו לכתר האימפריה האוסטרית.

לרוע מזלו, פעילי חופש מקסיקניים המשיכו להתקומם נגד קולוניאליסטים ושליטים אירופיים זרים. במקביל, נסיגת כוחות צרפת בפיקוד נפולאיון השלישי הותירה אותו ללא כל הגנה צבאית. כך הגיע במהרה סופו הטרגי של מסמליאן שהוצא להורג בשנת 1867, בגיל 35, אחרי שבית המשפט המקסיקני הרשיע אותו בקשירת קשר להפיל את הממשלה. ידיד ניסה להבריח אותו מהכלא ברגע האחרון, אך מקסימיליאן סירב לגלח את זקנו כדי שלא יזהו אותו, והעדיף למות בכבוד מול כיתת יורים. קרלוטה ששבה לאוסטריה קצת קודם ניצלה וחיה בבלגיה עד 1927.

הקסטלו הפך בשנת 1932 למעונם של אמדאו די סבויה (נצר למשפחת המלוכה האיטלקית) ורעיתו הדוכסית שהיתה קרובת משפחה של קרלוטה. הם ריהטו מספר חדרים בסגנון של תקופתם וחיו בקסטלו כשבע שנים, כמעט כפול מהתקופה שמקסימיליאן חי במקום.

משנות החמישים עבר הקסטלו לבעלות ממשלת איטליה ופתח את שעריו לציבור כמוזאון, הגנים גם הם ציבוריים והכניסה אליהם ללא עלות.