ונציה, אוקטובר 2023

השבוע נשתף אתכם במסענו לביאנלה לארכיטקטורה בונציה, שהוקדשה השנה לנושא ׳מעבדת העתיד׳. התערוכה בחנה נושאים של בנייה ושיקום באווירה כמעט אוטופית, שמהדהדת מסר של תקווה גם בתקופות קשות כמו החודש האחרון. 

כבר סוף הקיץ, אך ונציה שוקעת עדיין תחת עומס תיירים המשתרכים בחום בין הסמטאות, מלקקים גביעי גלידה, מצטלמים על הגשרים, וממתינים בתור לשיט רומנטי בגונדולה, לשמחתם של הגונדוליירים. הסתיו חם השנה וללא משקעים, ועונת התיירות התארכה. בניני הפאר של ונציה מפוזרים על מאות איים קטנים ויסודותיהם שקועים במים נתמכים בקורות עץ ושוקעים באטיות תחת מי הלגונה הגואים. 

חצינו במהרה את הסמטאות השוקקות והגשרים העמוסים לעבר גני הביאנלה השלווים, בהם שוטטו בצל העצים הותיקים מעט מבקרים סקרנים.

אוצרת הביאנלה השנה היא סופרת רומנים וארכיטקטית מגאנה  lesley lokko  האשה האפריקנית הראשונה שאוצרת את הביאנלה לארכיטקטורה. בהנהגתה, יש תחושה של חיפוש אמיתי. נפקדים כוכבי ארכיטקטורה משוייפים ומצליחים, דוגמאת רם קולהאוס או דניאל ליבסקינד לטובת שמות רבים שפחות מוכרים.

המינוי של לוקו עורר ציפיות למבט חדש לא ארופאי או מערבי על נושאים קריטים של החיים שלנו: מהבית הפרטי ועד תכנון המרחב האורבני, איכות האויר שאנו נושמים במרחב הזה השטחים הירוקים, התחבורה הציבורית, אספקטים אקולוגיים של בנייה, אנרגיה חלופית ועוד. בעידן שבו אנו חיים מהלך שינויי מזג האויר, התחממות גלובלית והתמעטות משאבים הם כבר לא תאוריה, מקרי קיצון אקלימיים כמו חום, בצורת או שיטפונות מהווים אתגר בתכנון בהווה ובעתיד .‘מעבדת העתיד׳ מזמינה בענינו למחשבה פתוחה, ולרעיונות חדשים שנבדקים, נבחנים ואולי יתגבשו מחדש בעתיד.

מעל הכניסה לביתן האיטלקי במרכז הגנים נבנה מבנה מתכת מחופה יריעות פח גלי, סוכך לצל שהוא צורך אלמנטרי בעולם המתחמם המבנה מדמה סוככי פח של מבנים ארעיים עשויים מחומרים זמינים וזולים שכיחים באפריקה ובמדינות עולם שלישי.

בגרדיני השיטוט בין ביתני המדינות השונות אמור להציג תמונה לאומית, אך הפעם ניכרת בחירה בזהות מציגים רב לאומיים, חלקם צעירים מהגרים במקור מאפריקה או אסיה המשפיעים על השיח בארצות בהם הם פועלים. יחד עם זאת, אף מיצג לא נראה לנו כרעיון פורץ דרך לאור מורכבות מצב כדור הארץ והעדר פעולות חירום עולמיות וחוצות גבולות ולאומים כנדרש ממצב זה .

ביקורנו הקצר חידד את מבטינו וחיזק את התובנה שעל אוצרי הביתנים והמייצבים להיות מאד בהירים וברורים בהצגת הרעיונות. עומס התצוגות וזמן מוגבל לא מאפשרים להתעמק מאד ברעיונות מורכבים בטקסטים ארוכים או לא ברורים דיים. כזה הוא הביתן הישראלי שעמד כמו קופסא חתומה כאשר הכניסה חסומה וצבועה לבן כמו הקירות, הרעיון מהדהד מחקר אדריכלי בנושא ארכיטקטורת מבני מרכזיות בזק שהיו בעבר מבנים סגורים, ותוהה מה עלה בגורלן בעידן התקשורת העכשוי (לרוב הפכו לנדל״ן מניב). הרעיון אמנם ביקורתי וראוי אך אינו מתכתב באופן ברור עם נושא ‘מעבדת העתיד׳, ויישומו בביתן החסום אינו מזמין את המבקר להשתתף בשיח על עתיד המרכזיות. 

הביתן האמריקאי הציע מבט ומחשבה על אחד החומרים הבעייתיים שהאדם המציא: פלסטיק. החומר נמצא בייצור המוני רק חמישים או ששים שנים, אך יצר מהפכה עולמית אדריכלית ואקולוגית. באמצעות טוטמים ופסלים עשויים מיחידות פלסטיק מוכרות, התערוכה מביעה ביקורת על השימוש המוגזם בפלסטיק ללא מחשבה על העתיד, ועל המשמעות האקולוגית האיומה של מוצרים המופקים מנפט ואשר הם זרים לטבע ולא יתכלו במהלך מאות השנים הבאות .

הביתן הגרמני הציג מעין מחסן חומרי בנייה. חומרים רבים אינם נגלים לעינינו כאשר אנו נכנסים למבנה, מפני שרובים נמצאים בתוך הקירות, התקרות או הרצפה, ופה הם דווקא זכו למרכז הבמה. חומרי הבנייה הללו מסודרים על פי סוגים, ונאספו מארבעים ביתני המדינות כאשר פרקו אותם אחרי הביאנלה לאמנות בשנה שעברה. הרעיון מחבר בין הביאנלה לאמנות לביאנלה לאדריכלות ומחבר באופן סימבולי גם את הארצות ואולי חושף למתבוננן את מאחורי הקלעים של עולם האדריכלות והחומרים מהם עשויים פרויקטים אדריכליים.

הביתן האנגלי כלל מייצב טקסטיל בעל מבנה אורגני, שהנושא שלו הוא הקשר בין מהגרים בדיאספורה למדינות המקור שלהם. טקסטיל סרוג מתוח על מסגרת עץ יוצר מין מבנה דמוי אוהל ארוג מחוטי כותנה אורגנית וסיבי אננס בפאלטה של צבעים טבעיים, ומהווה מחשבה מופשטת על האופן שבו בתים יכולים להתאים לזהויות מהגרים מורכבות בעולם. 

הביאנלה פתוחה עד עשרים ושישה לנובמבר, ואנחנו מציגות פה אוסף ממה שראינו בין הארסנלה לג׳ארדיני, בתקווה לעורר מחשבות חדשות על עתיד טוב יותר. 

אם הגעת עד לפה, נשמח שתשתפי את המאמר עם חברים נוספים!