אקווילה, אוקטובר 2023.

את סיפור המסע השבועי שלנו כתבנו כבר בחודש שעבר. אחרי מאורעות הזוועה בסוף השבוע הקודם הוא קיבל פתאום משמעות חדשה. בעודנו מרכינות ראש לזכר הנרצחים ומאחלות החלמה לפצועים ושיבה מהירה לחטופים, אנחנו גם מנסות להביט קדימה אל העתיד, בתקווה לימים שלווים יותר ולחיי שלום ושמחה. הביקור באקווילה יכול, אולי, להיות השראה לצמיחה והתאוששות.

אסונות טבע, מלחמות, ומגיפות מאיימים עלינו כי הם מותירים אחריהם הרס וסבל. אך הם גם מייצרים הזדמנויות חדשות לצמיחה שיקום ובנייה מחודשת. לאורך ההיסטוריה אנו עדים לאירועים קיצוניים שחיסלו קהילות והרסו ישובים אבל לאדם יש את היכולת, הרצון והצורך בהתחדשות.

תוכנית מרשל האמרקאית תמכה בשיקום הריסות ערי אירופה אחרי מלחמת העולם השנייה. גם היום מול מראות ההרס והחורבן של המלחמה באוקראינה, יש כבר מי שמתכנן את השיקום שאחרי המלחמה, ומדמיין מדינה ירוקה יותר ופחות תלוייה בשריפת דלק מאובנים.

השבוע ביקרנו בעיר הררית, שאינה מופיעה על מפת התיירות הפופולרית: ל'אקווילה בירת חבל אברוצו, ששוכנת עמוק בתוך מרכז איטליה. העיר עלתה לכותרות כאשר מרכזה ההיסטורי, על ארמונותיה העתיקים, מבני הציבור והכנסיות המרשימות, נהרס ברעידת אדמה בשנת 2009. מאז עברו שנים רבות ומבצע השיקום האיטי עדיין רחוק מלהסתיים.

העיר הייתה מאז היווסדה בימי הבניים מרכז היסטורי חשוב. המבנים העתיקים נבנו בימי שרל הראשון לבית אנג’ו בנו של מלך צרפת לואי ההשמיני שחלש על אימפריה רחבה ממרכז צרפת ועד פרובנס, בורגון, מרכז איטליה, סיצליה, אלבניה ויוון. בית המלוכה הצרפתי מימן את השיקום והבנייה של העיר בשנת 1259 לאחר שנחרבה במלחמה.

אולי בזכות הכובשים השונים (צרפתים, ספרדים בורבונים) זכתה העיר אשר נחרבה מספר פעמים ברעידות אדמה לשיקום ובנייה כל פעם מחדש.

במאה הארבע עשרה היתה אקווילה חלק מערי המסחר שסחרו בסחורות חשובות כמו צמר וזעפרן על דרך המסחר בין פירנצה ג'נובה ונציה לנאפולי. באותה תקופה נוסדה גם האוניברסיטה של ל'אקווילה, אחת מאוניברסיטאות העתיקות באיטליה ובעולם.

בעידן ממלכת נאפולי העיר הפכה לשנייה בחשיבותה הכלכלית מסחרית אחרי נאפולי. תחת שילטון ההבסבורגים במאות 16-17, אקווילה חוותה שיגשוג כלכלי משמעותי שנקטע עם רעידת האדמה הקשה ב-1703. שיקום העיר ובניית ארמונותיה הרנסנסים מחדש התרחש בעידן הברוק המאוחר באדריכלות האיטלקית, שהאדיר והגדיל אלמנטים מסגנון הרנסנס ושילב ציורי קיר ופיסול.

היום לשמחתינו השיקום אינו כופה סגנונות אדריכלות עכשוית, אלא מתרכז בשימור סגנון הבארוקי המאוחר שאפיין את התקופה. ההקפדה על שימור כל פרט וקישוט בארוקיים הופכים את העיר לחגיגה לחובבי הסגנון. הארכיטקטורה של המרכז ההיסטורי עשירה במבנים מהודרים, ארמונות אלגנטים עשירים בפריטים יחודיים, כניסות מרשימות, חצרות פנימיות ואולמות מקושטים בציורי קיר. כל אלה הם חלק מהאוצרות שאולי בזכות רעידת האדמה ההרסנית זוכים כיום לשימור אמנותי מדוקדק וקפדני במימון המדינה.

מעניין לגלות את האמנות והתרבות כמנוע להתחדשות. בשנת 2021 נפתחה בעיר הסנונית הראשונה, השלוחה של מוזיאון maxxi מרומא (כתבנו עליו כאן) בפאלאצו שגם הוא היה המבנה הראשון ששוקם אחרי ההרס ב1703. המוזיאון הוא חלק מאירוע האמנות שהביא אותנו לעיר. האירוע, שנקרא פנורמה, מאורגן על ידי גוף שמאחד עשרות גלריות שהציגו את האמנים שלהן ברחבי העיר, חלקם בתוך אתרי בנייה בין קירות משופצים לחומרי בנייה וריצפות חשופות וחלקם באתרים שכבר שופצו.

זו הייתה הזדמנות יוצאת דופן לראות מבנים שלרוב אינם פתוחים לקהל וחלקם ארמונות פרטיים. האוצרת יצרה מרחב תצוגה באופן שמעורר שיטוט סקרני מלא עניין, ודיאלוג מוצלח בין עבודות עכשויות ובין קירות עתיקים ומחודשים, לצד ארמונות ומבנים שעדיין ממתינים לשיחזור.

מהשיטוט ברחובות בשלב הלא גמור הזה ניתן להבין את מורכבות העשייה: ראינו למשל מבנה של ארמון עתיק, סדוק ונוטה ליפול עטוף כולו בחגורות ברזל ותמיכות עץ, במראה שמעורר סקרנות, אופטימיות ותקווה.