השדה שלנו, אוגוסט 2023

משבר האקלים שבו האנושות מצוייה לא עלה לדיון ציבורי עד לא מכבר (ואף כיום אין רבים שממש מתעסקים בפתירתו). בעלי האינטרסים הגלובליים הגדולים, בראשם חברות הנפט והגז, בולמים את המידע מהציבור, לא מקבלים אחריות לקשר בין שריפת דלקים למשבר האקלים, ומעונינים לקדם את מצב העניינים הנוכחי שבו רוב העולם צועד לאבדון ללא פעולה ממשית. הקיץ נחשפנו להיקפים חסרי תקדים של אסונות טבע ואירועי קיצון שהתרחשו בזמן קצר על פני כדור הארץ מדרום לצפון ממזרח למערב. 

אין ספק שכולנו בסירה אחת: גם מנכל חברת נפט שמקבל החלטות שממשיכות לסכן את כולנו, גם הוא ומשפחתו יכולים להתקל בשריפה ברזורט יוקרה בהוואי, במפולת בוץ הרסנית באתר באלפים או בסופת טורנדו וכו. האקלים הוא לא רק של העניים או השקופים. ברור שעניים משלמים מחיר כבד יותר בבצורות באפריקה או שטפונות בסין, ומיליוני אנשים הופכים לפליטים מפני שאזורים גדולים הופכים למדבר או מוצפים במים כאשר האקלים מתחמם. אבל אזרחי העולם הקפיטליסטי ממשיכים לנהוג כאילו הוא לא על מסלול התרסקות: קונים, זורקים מבזבזים, מגבירים את עוצמת המזגן ומזמינים כרטיסים זולים לטיסות מיותרות ברחבי העולם. המין האנושי חי בהכחשה. חוקרי כלכלה יוצאים עתה נגד מודל הצמיחה, ומציעים אלטרנטיבות ברות קיימא אך הם עדיין רחוקים מהקונצנסוס. 

כיום לא ניתן לומר לא ידענו: אך תכיפות האסונות גורמת אולי ליאוש ומכאן לחוסר מעשה והמנעות.

לכן השבוע אנו מעוניינות להעביר מסר אופטימי: עם תקווה ניתן לעשות שינוי.

השבוע חגגנו עשרים שנות חיים חדשים לחלקת שדה הבר שלנו.

בעבר היה זה שדה חקלאות תעשיתית (מונוקולטורה), שעובד בשיטת גידול שמשתמשת בריסוס נגד צמחים ספונטניים. החקלאים נהגו לדשן את הקרקע בדשנים כימיים הגורמים עם השנים לאובדן הפוריות הטבעית והופכים את האדמה לחסרת ערך ורווית כימיקלים. בשדה כזה לא מבקרים חרקים, אין פרחים, ונשבר האיזון של המערכת הטבעית.

אנחנו נתנו לאדמה הזדמנות לנוח בלי לעבד אותה במשך הרבה מאד שנים. אט אט שבו לצמוח בשדה צמחים ספונטניים, עשבי בר ״אויבי החקלאות״. הכרנו את הפרחים העונתיים שהגיעו לשדה בצורת זרעים שעפו ברוח או באמצעות הציפורים. גילינו מערכת שלמה שעובדת לבד: הפרחים מושכים אליהם פרפרים וחרקים, דבורים וצרעות, ארנבות מתחבאות בסבך ונחשים ממתינים לעכברי השדה. היכולת של הטבע לרפא את עצמו מעודדת ומעבירה מסר אופטימי ואוניברסלי, אולי גם העולם כולו יוכל עדיין להציל את עצמו מכיליון. 

שדה הבר והחורש הים תיכוני שלידו הם סטודיו פתוח, מקור השראה וכמקור לפגמנטים טבעיים שאילנה למדה להפיק מהצמחים המקומיים .

פעליות יום יומיות הכוללות שוטטות שלווה, התבוננות, ליקוט, צילום, ציור, אריגה, צביעת טקסטיל ועבודת חקלאות בגן הם חלק מהפרקטיקות שבהן אנחנו מתייחסות לטבע הסובב אותנו ולשינויים החלים בו במעגלי הזמן ולאור הההתחממות הגלובלית.

בתיכנון ועיצוב הנוף והגן התיחסנו אל אופי האדמה והאקלים: אילנה שתלה צמחיה מקומית ימתיכונית מוכרת כמו כמו דפנה, רוזמרין, ברוש, רימון, הדס ותאנה, עצי זית וגפנים. עם השנים אט אט שבו גם העשבים ופרחי בר לצמוח ואף חיות הבר, פרפרים דבורים וציפורים שבו לגן ולחלקת שדה הבר שנותרה פראית ולא מעובדת בפאתי הגן.

החודש אילנה יצרה מיצב בשדה, שכותרתו ׳שברירי- fragile׳. המיצב עושה שימוש במסגרות עץ המשמשות את יצרני הדבש ויוצרות ״מובייל״ שברירי בו כל מסגרת מאוזנת באמצעות המסגרות שסביבה וכולן תלויות אחת בשנייה. נוצר פסיפס של מסגרות בתוכן ״ארוגים״ צמחים ופרחים שנאספו מהשדה וסביבתו במהלך עונות השנה, כמטאפורה לשבריריות מערכות הטבע שכל מרכיביהן תלויים וארוגים אחד בשני ליצירת אותו איזון מופלא המאפשר חיים בכדור הארץ. זהו הידהוד ליחסים המורכבים בין האדם המודרני לטבע, ותלותה של האנושות בדבורים בחרקים ובפרפרים שיאבקו את הפרחים לקיום מזונו של האדם.

דרך המיצב אפשר לראות את השדה, והשניים מתאחדים לכדי יצירת אמנות מתכלה שמפנה את המחשבה לארעי והחולף, הלא מושלם, השברירי. המיצב מעודד לחשוב שוב על זמניות החומר, ועל מקום האמנות במעגל הצריכה הקפיטליסטי. חשוף לנזקי מזג האוויר, בשדה ולא בגלריה, המיצב חסר תג מחיר ומבטא אמירה צנועה על הקשר של האנושות והטבע. 

צילום: Luca Giulivi

אם הגעת עד כאן, ומצאת את הנושא שהעלינו כאן מעניין, נשמח לקרוא את דעתך. נשמח גם אם תשתפי אחרים בחווית הקריאה. כל שבת מסע מקורי מהכורסא איתנו!