איטליה, אוגוסט 2023
חודשי הקיץ החמים והעמוסים לא היו מעולם החודשים המועדפים עלינו ליצאה לטיולים, מסעות או חופשות. שדות תעופה העמוסים, המחירים הגבוהים, צפיפות וחום בערים, כבישים פקוקים. כל מרכיבי אי הנוחות שאנו נמנעות ממנה קיימים באופן מוגזם בעיקר בקיץ מאז שתעשיית התיירות הפכה למפלצת המערערת אתרים, ערים ומדינות ומשנה את פניהם ללא היכר.

האם זה היה כך תמיד? לאו דוקא. התיירות העממית נולדה אחרי מלחמת העולם השנייה, כשמדינות הרווחה האירופאיות הנחילו את מוסד ימי החופשה בתשלום כחלק מתנאי ההעסקה. עם הזמן הפכה תיירות למנוע כלכלי משמעותי. מעמד הביניים התרחב, המכונית הפרטית הפכה למוצר בר השגה, בעיקר באיטליה שייצרה מכוניות פיאט קטנות ועממיות. המדינה והתעשייה עודדו את האיטלקים לקנות מכונית ולצאת לחופשה המשפחתית בקיץ לגלות את ארצם. אירגון חיי העבודה סביב מפעלים, וחופשות בתי הספר בקיץ יצרו את זמן החופשה המאורגנת שבה כל המדינה יצאה לחופשה. אנשים נהגו לעבור מחיי העיר והעבודה לחיי החוף או ההרים בהתאים להעדפותיהם ולשהות שם את חודשי הקיץ החמים. על מזגנים לא שמעו בתקופה ההיא והיציאה מהעיר הייתה הדרך להתמודד עם חודשי החום והחופשה המאורגנת שנוצרה כאשר המפעלים והעסקים נסגרו.

תרבות החופשה העממית הזו הפכה לטאבו שלא מערערים עליו גם כאשר מבנה שוק העבודה השתנה, המפעלים המיוזעים פינו את מקומם למקומות עבודה ממוזגים וממוחשבים, ולאחרונה ניתן גם לעבוד מרחוק במקום פיסי שונה. כל דפוסי החיים השתנו אבל חופשת הקיץ המסיבית נותרה כמעט כמו אנדרטה.

כל זה רלוונטי מאז ועד היום אך בעשרים השנים האחרונות תעשיית התיירות העולמית האיצה את הסחרור שבא לידי ביטויי עם הופעת טיסות הלאו קוסט ותיירות אייר בי אנד ביי. אלו תדלקו את קדחת החופשה הזולה וחינכו דור חדש של תיירים שנוסעים לגלות יעדי תיירות מחוץ לארצם. מה שקובע הוא בעיקר עלות הטיסה והלינה ופחות היעד. בכל מקום ניתן לעשות סלפי ליד אתר מוכר כמו מגדל אייפל בפריס, או מזרקה ידועה ברומא ולעשות שופינג בחנויות הרשתות הגלובליות שממלאות את כל רחובות העולם.

עדרי התיירים המודרנים משנים לחלוטין את מירקם החיים בערי תיירות הקלאסיות בעולם. במקום גבוה ברשימה נמצאת ונציה שעומסי התיירים שמבקרים בה במהלך שעות היום הגיע למימדים המחייבים את פרנסי העיר לנקוט צעדים לצימצום וויסות. כך עלו רעיונות כמו מס על מי שניכנס לעיר ולא לן בה או מיגבלת כמות התיירים באמצעות מערכת הזמנת מקום לביקור בעיר. המבנה הדמוגרפי של העיר נהרס, תושבי העיר לא מסוגלים לחיות בעומס בצפיפות ובעליית מחירי החיים ולכן רבים מהם נוטשים את האי ועוברים לערים קרובות ביבשה. הדירות בעיר מושכרות במחירי עתק לתיירים, כך שגם מי שרוצה לגור בעיר באופן קבוע לא יכול לעמוד במחירים המאמירים.
ארגון אונסק"ו שבשנות השמונים כלל את ונציה ברשימת אתרי המורשת של האנושות, פרסם לאחרונה שונציה נמצאת בסכנה כתוצאה מעומס התיירות ומסיבות התחממות הגלובלית המאיצים את עליית פני הים ואת תכיפות ההצפות בעיר. לצד ונציה, רשימת האתרים בסיכון גבוה כולל. את cirene בסוריה או assur בעירק או העיר העתיקה במזרח ירושלים

כל זה ועדיין לא התיחסנו למקום של תעשיית התיירות בהתחממות הגלובלית ובפליטות פחמן לאטמוספרה. עולם התעופה מזהם משמעותי ועדיין לא נראה באופק מטוס חשמלי או כזה שנע על דלק לא מזהם. במהלך תקופת הקורונה חווינו עולם שנשאר בבית. אתרי תיירות וערים חזרו לידי התושבים שלהם (כתבנו על זה כאן) וחשנו שזה גם זמן טוב לחשוב מחדש על ההרגלים שלנו. אנחנו צימצמנו למינמום את מספר הטיסות השנתי שלנו וכמובן אתן הקוראות שלנו העוקבות אחרי סיפורי המסעות שלנו שמתן לב לשינוי. שינינו את אורח החיים לכזה שלא מחייב אותנו לטוס יותר, ומה איתכן?