איטליה, יוני 2023

אנו חיים בעידן מודרני ולרשותינו טכנולוגיות חדשניות שמשנות את חיינו במהירות שאולי איננה מאפשרת לנו את הזמן להכיל ולהבין את משמעות השינוי. אחת משמעויות הבולטות של חיינו המודרניים היא הריחוק והבידוד החברתי שהשימוש בטכנולוגיות כופה עלינו. כל יחיד ומכשיר הטלפון שלו. בעבר הלא רחוק אנשים יצאו לשתות קפה כהצהרה חברתית של ישיבה בצוותא, החלפת מבט ודעות ואפילו יצירה משותפת (כמו שזכור מבתי קפה שהיו בית ליוצרים מגוונים, אמנים, משוררים, או הוגי דעות מפריז, וינה ועד אלכסנדריה או תל אביב.) היום הביחד האנושי הזה הולך ומתמסמס. כל אדם נותר לעצמו, ואפילו בבתי הקפה אנשים רכונים על מסכי המחשב שלהם, מביטים בצגי הטלפון או פשוט עוצרים לרגע כדי לקחת קפה טו גו בכוס הפלסטיק החד פעמית (כתבנו על זה כאן). אנשים לא שמים לב להשלכות הרחבות יותר של ההרגלים החדשים האלה.

נראה שפירוק החברה ליחידים בשל נסיבות החיים המודרניים, בהחלט משרת את התאגידים והשלטון. ברוחה של מרגרט תאצ׳ר, אם אין חברה אלא רק הרבה יחידים, קל יותר לשלטון להשיג שקט ולמשול ללא התנגדות כשכיכר העיר ריקה.

ואולי עשורים של אינדיבידואליזם מגיעים עתה לקיצם? לאחרונה חווינו חוויה חדשה שנעדרה מהנוף בעשורים האחרונים, כשמחאה רחבה חוצת גילים ומעמדות קמה והופיעה ברחובות הערים. אנשים שבו ומצאו את הערך החברתי של הביחד הקהילתי, ובחרו שוב להתכנס סביב מטרה משותפת ולחוש את האנרגיות המחזקות והחיוביות של הקבוצה.

זה קרה לאחרונה בישראל של ההפיכה, זה קרה בפריז מול רפורמות הפנסיה וזה קורה בערים נוספות בעולם.

האם ניתן ליצור חברה מודרנית מאוזנת יותר? האם המחאה תוביל לשינוי כדי לקיים בחברה במקביל קבוצות אנושית של יחידים שהם גם קהילה? אחת הדוגמאות המענינות שאנו מכירות הן עיירת או כפרים איטלקיים המקיימים מסורות עתיקות במשך דורות חגיגות קהילתיות מקומיות שאינן קשורות למדינה, לדת או ללאום. אלה ארועים שמתרחשים ברזולוציה מאוד מקומית ששואבת השראה מאירועים היסטוריים מקומיים שהתקיימו לפני חמש מאות שנים. הארגון הוא מקומי ומייצג את הקהילה: לכל אחד יש תפקיד וההכנות נפרשות על פני השנה בין חגיגה לחגיגה. העיירות נחלקות לרובעים ולכל רובע סמל משלו. תושבי הרובע עונדים מטפחת משי מודפסת בסמלי הרובע לזיהויי. תלבושות תקופתיות נתפרות במתפרה מקומית והעיצוב שלהן כמו גם עיצוב הטקסטיל הם פרי מחקר בארכיונים מקומיים ובהשראת יצירות אמנות שתלויות במוזאיון מקומי. את תקופת החגיגות פותחת ארוחת ערב משותפות בחצר ארמון שליטי העיר בעבר, ארמון שמשמש היום כמוזאון מקומי. את הארוחות מבשלים תושבי העיירה והנוער המקומי מגיש את המנות לסועדים. בהמשך יערכו סעודות המוניות נוספות ברובעים השונים כשאיכות האוכל נמדדת על ידי צוות טועמים שיעניק פרס לרובע המצטיין. יתקיימו גם כמה תהלוכות עם תלבושות היסטוריות ושיא החגיגות הוא תחרות פרשים מקצועית שנערכת באצטדיון המקומי לעיני הקהל הנלהב. כל פרש, שנשכר במיוחד עם סוסו לכבוד המאורע, מייצג רובע בעיר, והתחרות ביניהם הופעת למשחק משעשע ומסוגנן, שכולם נהנים לצפות בו ביחד.