פרטו, דצמבר 2021.

השבוע יצאנו למסע עם נסיכה פרסית שמלחין טוסקני הפך לאופרה איטלקית מצליחה, המתארת סיפור אהבה סיני. תערוכה מעניינת במוזיאון הבדים בפראטו (עליו כתבנו כבר כאן) עוקבת אחרי סיפורה של האופרה טורנדוט של ג׳יאקומו פוצ׳יני, בן העיר לוקה. האופרה הוצגה לראשונה בתיאטרון הסקאלה של מילאנו בשנת 1926, כמה חודשים אחרי מותו של המלחין, בניצוחו של ארתורו טוסקניני. לפני מותו, המלחין ביקש מהמעצב והאספן הפיורנטיני גלילאו קיני לעצב את התלבושות והתפאורה להצגה. התלבושות, שנחשבו אבודות, התגלו פתאום באוסף פרטי בטורינו בשנות השישים, והן משלבות סגנון אוריינטליסטי, ארט נובו, ודרמטיות תאטרלית מתבקשת.

המעצב ההרפתקן הפך את האופרה למסע במזרח הרחוק, בהשראת הטיולים שלו בסיאם (תאילנד) בתחילת המאה העשרים. עכשיו, התערוכה מציגה את האוסף של קיני יחד עם התלבושות שעיצב לטורנדוט שהתגלו רק לאחרונה במלתחתה של זמרת האופרה בת העיר פראטו, איבה פאצ׳טי.

קיני היה דמות יוצאת דופן, ועוד נכתוב על האוספים שלו בקרוב. בן לחייט, הוא למד אמנות והפך לרסטורטור יחד עם הדוד שלו דינו. יחד הם שיפצו את ציורי הקיר העתיקים בבית העיירייה של סן מיניאטו, המתארים את שבע התכונות הטובות של השליט. הוא החל ליצור קרמיקה בסגנון אר נובו, שנקרא באיטליה ׳ליברטי׳, ובמקביל המשיך בשחזור ציורי קיר בכנסיות מפורסמות בפירנצה. בתחילת המאה העשרים הוא החל ליצור תפאורות לתיאטרון.

בשנת 1911 קיני יצא להרפתקאת חייו, כשמלך סיאם בחר בו כצייר רסטורטור לשפץ את ארמונו בבנקוק. הוא בילה שנתיים בציור קירות הארמון ובינתיים אסף אוצרות אמנות מרחבי סיאם, אותם הביא איתו אחר כך לפירנצה. השהות בסיאם השפיעה עליו מאוד, וההתלהבות שלו מהסגנון המקומי ניכרת גם באוסף צילומים שצילם שם.

האוסף הזה הגיע אל התערוכה בפראטו מהמוזיאון של האוניברסיטה בפירנצה. זה אחד האוספים הפרטיים המעניינים ביותר באיטליה של אמנות דקורטיבית תאילנדית, ואפשר לראות את ההשפעה שלו על העיצוב והסגנון האמנותי של קיני, שתרגם את העושר הויזואלי של תאילנד לסגנון ארט נובו מודרני יותר.