פורלי, יוני 2024
איטליה נחשבת למקור השראה נדיב. אמנים, סופרים, משוררים, מעצבים ולא רק, מוצאים במטבח, אורח החיים, האופנה, הארכיטקטורה, השפה, המוסיקה, הארכיאולוגיה וההיסטוריה האיטלקיים עולם עשיר רב שכבתי ומגוון, מקור להשראה, חיקוי ומחקר אין סופיים.
כבר במאה השמונה עשרה בני המעמד העליון האירופאי נהגו לערוך באיטליה את ה׳טיול הגדול׳, מסע חניכה בגיל צעיר בין הערים העתיקות, אתרי הארכיטקטורה והיופי. המסלול הארוך נמתח מהאלפים ועד סיציליה והציע תחנות במרכזי תרבות ואמנות היסטוריים כמו פירנצה, רומא, נאפולי, פלרמו ועוד. זה היה טיול מעשיר שהעניק עומק תרבותי לצעירי המעמד העליון של התקופה.

השבוע ראינו תערוכה עשירה ומעניינת שמוצגת בימים אלו בקומפלקס המוזאלי סן דומניקו בעיר פורלי שליד בולוניה. המקום שהיה מנזר ימי בניימי מארח באולמות רחבי ידים כשלוש מאות שישים יצירות אמנות בריטיות ואיטלקיות בדיאלוג מעניין. קבוצת האוצרים השאילו יצירות רבות ממוזיאונים גדולים ומאוספים פרטיים באנגליה, איטליה וארצות נוספות. זו הזדמנות נדירה לראות את ההשפעה של אמנות האיטלקית הקדם רפאלית (ימי הביניים המאוחרים) על קבוצת אמנים בריטים שהתנערו מהדוקטורינה של האקדמיה המלכותית שקידשה את הרנסנס האיטלקי.

מייסדי האחווה הקדם ראפאלטית Brotherhood preraffaelliti בתקופה הויקטוראנית 1840-1920 היו האמנים John Everett Millais ,William Holman Hunt, Dante Gabriel Rossetti אליהם הצטרף מאוחר יותר גם John Ruskin ועוד רבים אחרים.

בקבוצה היו גם חמש עשרה אמניות המיוצגות בתערוכה עם עשרים ושבע יצירות, שהייתה להן השפעה משמעותית על הזרם האמנותי. יחד, הם הציעו לדחות את הקביעה של עליונות הסגנון הרנסנסי ובמקום זאת לשוב אל הטוהר של אמנות ימי הבניים האיטלקית כמקור השראה רענן לזרם אמנותי בריטי מודרני על רקע המהפכה התעשיתית, שכלל גם יצירות קראפט, טאפטים ועיצוב פנים.

הדור השני של התנועה כלל גם אמנים שלקחו את ההשראה לכיוון דקורטיבי ופרקטי כמו ווליאם מוריס או אדוארד ברן ג׳ונס שהמשיכו לתרגם את ההשפעות האיטלקיות ליצירות אמנות ועיצוב כמו למשל חדר האוכל במוזאון ויקטוריה ואלברט שעוצב על ידי וויליאם מוריס ואפשר עדיין לשתות בו תה בביקור במוזיאון. שטיחי הקיר הנפלאים Holy Grail שיצר Edward Burne Jones 1890 המוצגים בתערוכה ושנארגו בעבודת יד בסדנאות האומנות של ויליאם מוריס. מאוחר יותר אמני התנועה העבירו את הענין שלהם גם לתקופות נוספות בתולדות האמנות האיטלקית כמו המאה השש עשרה בונציה.

עשרות חדרים בתערוכה מוקדשים ליצירות אורגניות מושא ההשראה של הבריטים, פרי מכחולם של מאסטרים איטלקיים כמו Cimabua , lippi , Veronese, Botticelli ,Michelangelo
יחד עם היצירות של האמנים הבריטים בהן ניכרת ההשפעה האיטלקית.

התערוכה היא פרי מחקר מרתק, אירוע חד פעמי בו מתקיים דיאלוג ששורשיו היסטוריים. גם אחרי מאה שבעים וחמש שנים, התערוכה מצליחה לפתוח אופק חדש ומבט רענן על מקורות השראה והמחקר האמנותי שמאחורי יצירות שהכרנו משני העולמות. יפה במיוחד בעינינו ההבנה שלכל הדברים יש המשכיות. העברה בין דורית ובין תרבותית היא מקור היציאה, שלא נוצרה מדף חלק, הכל חלק מדיאלוג תרבותי גלובלי חוצה גבולות ולאומים. התערוכה מוצגת עד סוף יוני.

צילום: אילנה אפרתי.

אם קראת עד פה, נשמח לשיתוף עם חברים וחברות!