מילנו, אפריל 2023

מזג אויר חורפי קידם את פנינו בעיר. הגשם הגביל את השיטוט ולמרות פריחת הוויסטרה הורודה והאביבית בחצרות הבתים ההיסטורים במרכז, גווני העיר נותרו אפורים.

ביקורינו השנתיים בסלון הרהיטים של מילנו מאפשרים לנו מבט ארוך טווח על היריד הנודע, שנוסד באפריל 1961. היריד נולד כתערוכה מקצועית של יצרני רהיטים ואביזרי עיצוב לבית המיועדת לקידום מכירות התוצרת האיטלקית. עם השנים, הוא הפך לארוע, תערוכת ענק בינלאומית הגדולה מסוגה בעולם. משנת 2005 התערוכה מוצגת מחוץ למרכז העיר באתר התערוכות המודרני  RHO  ובמקביל תפחו אירועים ״מחוץ לסלון״, fuori salone שמתקיימים כבר כמעט ארבעים שנה במקומות שונים ברחבי העיר. הסלון הוא ארוע יש לו עיר, שכובש כל חלקה במילנו, מושך עשרות אלפי מבקרים, ומעודד רבים מהתושבים להשכיר להם את בתיהם, במחירים אסטרונומיים. 

השבוע בו מתקיים הסלון כבר איננו רק אירוע ריהוט מקצועי: הוא הפך לאירוע תיירותי, אמנותי,  חממה למעצבים בינלאומיים ובעיקר עסק כלכלי גלובלי המונע על ידי תאגידים בינלאומיים המקדמים את מרכולתם ברשתות החברתיות. הם מניעים את העוקבים הצעירים שלהם להגיע לאתרים שונים בעיר ולהתגודד בתורים ארוכים מול דלתות המפוקחות על ידי שומרי סף.

השנה נראה שהפופולריות של הסלון שבה להתחזק (הסלון לא התקיים בשנת 2020 ונערך במתכונת מצומצמת בשנתיים שלאחר מכן). אך במבט ביקורתי מפוכח ועכשוי, אנו שואלות האם לאור עודף ייצור, עודף צריכה, עודף נסיעות ועודף שימוש בחומרי גלם, הסלון הפך לגולם שקם על יוצריו? האם אנו באמת זקוקות לעוד ועוד חפצים, ספות, כסאות, מנורות חדשים? גם אם העיצוב שלהם מפתה ובר קיימא, האם יש לייצור שלהם הצדקה? האם מילנו שמוכרת לנו דימויי מעוצב, אלגנטי, פתייני ואנרגטי (כמו דימוי של סלפי עם כוס אפרול שפריץ) היא באמת כזו? או שהאמת היא אחרת? הנתונים מצביעים שמילנו  וכל אזור צפון איטליה סובלים מזיהום האויר הכי כבד באירופה. העיר מתמודדת עם פערים כלכליים גדלים, וחוסר בטחון אישי לתושבים, מחירי הדיור מאמירים. פרברי העיר מוכיחים את הקשיים הכלכליים והחברתיים איתם העיר מתמודדת, בעוד במרכז העיר הכבישים נעשים צפופים יותר והמכוניות ממותגות מפוארות וגדולות יותר. 

בבית מטבחיים לשעבר, שנבנה לפני יותר ממאה שנה, מוצג פרויקט אלקובה, אחד המעניינים בתערוכה. עשרות אמנים ומעצבים התכנסו בו למיצגים יותר ניסיוניים וחדשניים. זו השנה החמישית של הפרויקט הזה שמפיח חיים בחללים תעשייתים בעיר (בעבר הוא הוצג במפעל עוגות פנטונה, במפעל קשמיר ובהאנגר של התעשייה האווירית). דווקא פה, באולמות רחבי הידים והמתפוררים למראה, גילינו רעיונות מקוריים יותר מאשר במיצגים המהוקצעים של המעצבים המובילים בעיר.

ברור לכולנו שאורח החיים העכשווי מבזבז את משאבי העתיד בהדוניזם חסר גבולות ומגבלות. מנגנונים חזקים מאיתנו מניעים עולם בזבזני בו הכל אפשרי ומיידי. אנו נהפכנו לשחקנים במגרש עתיר בפיתויים כשחוש הביקורת והשיפוט שלנו הולך ומתעמעם.

אולי הגענו לימים בהם כולנו צריכים לחשב מחדש את ההיצע מול הצריכה, לחפש התנהלות יותר מוסרית כלפי משאבי הכדור המידלדלים, ללמוד לוותר ולחיות בתודעה והבנה של הטבע ומגבלותיו. כמו שההצפות באיטליה השבוע הוכיחו, שינויי האקלים כבר קורים ויקרו בעתיד באופן יותר משמעותי.

האם מול איומי משבר האקלים הסלון היוקרתי והמנורה של מעצב העל יעזרו לנו? אנו מביאות כאן בעיקר את מאחורי הקלעים של השוטטות מחוץ לסלון, חדרי המדרגות של פאלצו עתיק שנפתח רק בעונה הזו, כניסה לבית משותף, בית קפה ששרד את הזמן. הצילומים האלו הם לא תיעוד העיצוב האחרון אבל אולי משמרים משהו מהעיצוב הטוב של מילנו ההיסטורית שקדמה למרדף אחרי הטרנד האחרון, ואולי תשרוד אותו גם.