Vallauris , אפריל 2023

פיקאסו היה אמן של תקופות. נהוג לחלק את 60.000 היצירות שיצר בחייו לתקופות מוגדרות, מגוונות ושונות המשקפות כמובן גם את חייו האישיים, החל מהתקופה הכחולה המלנכולית המשקפת את ימיו כמהגר עני בפאריז. אחר כך הוא חי תקופות רבות בהשפעת מקומות בהם גר ועבד, וגם בהשראת הנשים בחייו שהיו מושא מרכזי ביצירתו.

בכרונולוגיה הזו נכללת גם התקופה הים-תיכונית, שהחלה בשנת 46. אבל האם יש תקופה בחיי פיקאסו שאינה ים תיכונית? בעינינו הוא היה הכי ים-תיכוני שאפשר: הים, ההיסטוריה, המיתולוגיה, האור, הנופים והאנשים היו מקור השראה אינסופי עבורו.

מי היה פיקאסו? ספרדי? צרפתי? איטלקי? או אולי הכל יחד? כמי שנולד במאלאגה שבחבל אנדלוסיה בדרום ספרד, הים התיכון היה הזהות העמוקה שלו. שם משפחתו של אביו היה ruiz אך כשבגר הוא אימץ את שם משפחתה של אמו מריה פיקאסו לופז. פיקאסו הוא שם איטלקי במקור מחבל ליגוריה שברביירה האיטלקית, מרחק נסיעה קצר מהכפרים בריביירה הצרפתית בהם הוא העדיף לגור, ליצור ולחיות את שנותיו האחרונות.

בסיום המלחמה פיקאסו ובת זוגו באותה תקופה האמנית הצעירה פרנסואז ג׳ילו עזבו את פאריז ועברו להתגורר בכפר ההררי הקטן vallauris מעל אנטיב, המשקיף מרחוק על המפרץ והים הכחול. פיקאסו היה בן 62 כשהוא התאהב בפשטות החיים בכפר ובמנטליות הפשוטה של האנשים המנוגדת כל כך לאוווירה הפריזאית. כאן הוא מצא סדנאות קרמיקה וארטיזנים בעלי מסורת עתיקה של עבודה בחומר. לחופי הים התיכון עבדו אומנים  עם היסטוריה מאז תקופת הרומאים של יצור כלי אכילה ובישול שעוררו את סקרנותו האמנותית. איתם החל להתנסות ביצירה בחומר, וכך בתקופה הזו פיקאסו הוסיף לטכניקות העבודה שלו גם יצירה בתלת מימד: כלים, פסלים, צלחות וכדים.

זה היה עשור לא אופייני למזגו ההפכפך, תקופה של חיי משפחה עם פרנסואז ושני ילדיהם עד שבשנת 1952 בגיל שבעים הוא פגש את ז׳קלין הצעירה, בת עשרים וחמש, שעבדה בסדנת הקרמיקה madoura. הוא חיזר אחריה במרץ והיא הפכה למוזה החדשה שלו, מנוע ליצירה אמנותית והמאהבת איתה חיי את שארית חייו. דמותה של ז׳קלין מופיעה בכארבע מאות עבודות שיצר בתקופת חייהם המשותפת, האישה הים-תיכונית בעלת עיני השקד הכהות והשער השחור.

באותן שנים, פרנסואז עזבה אותו עם ילדיהם: היא הייתה הדמות הנשית היחידה בחייו שיזמה את הפרידה ממנו.

ימי הזוהר האמנותיים של הכפר vallauris חלפו אי שם במאה שעברה. למבקר היום נותר רק לדמיין את ימי פיקאסו, אזרח כבוד של הכפר, שטיפח ותמך בחיי התרבות המקומיים ומשך לשם חברים ואינטלקטואלים פריזאים. הם נהגו להעביר את חופשות הקיץ בשלוות הכפר הצופה לריביירה ולים התיכון. במוזאון הקרמיקה המקומי משמרים  עדיין את מורשת האמן עם תערוכה המוקדשת ליצירות קרמיקה שפיקאסו יצר כאן. לצידו נמצא מבנה בו שכנה פעם כנסייה, בה יצר פיקאסו בשנת 1952 יצירה טוטאלית על הקירות והתקרה. העבודה שכותרתה ׳מלחמה ושלום׳ הייתה תגובה למלחמת קוראה ותחילת המלחמה הקרה, ומוצגת היום במוזאון לאומי המוקדש לו.